תושבי העיר נקראו לתרום מנות דם
תושבי העיר נקראו זמן קצר לאחר האסון לתרום מנות דם ונמסר כי ההיענות הייתה רבה ונתרמו כ-150 מנות. היה זה אחד האסונות הכבדים בתולדות צה"ל בתקופת מלחמת ההתשה. באסון קיפחו חייהם 24 איש - 19 חיילים, נגדים וקצינים ו-5 עובדי מספנת חיל-הים. עשרות נפצעו ונושאים את צלקות האסון בגוף ובנפש.
למקום האירוע הגיעו הרמטכ"ל רב אלוף חיים בר לב, ראש אג"מ האלוף דוד אלעזר, אלוף פיקוד דרום אריאל שרון, מפקד חיל-הים האלוף אברהם בוצר, הרב הצבאי הראשי האלוף שלמה גורן וקצינים בכירים נוספים.
למחרת אירוע האסון, ביום ראשון 25 בינואר הגיעו לנמל אילת צוותי חיל הנדסה שסרקו את השטח בו אירע האסון והאזור ביסודיות כדי לאתר ולפרק מוקשים וחלקי חומרי נפץ שהתפזרו בשטח.
מסקנות ועדת החקירה
זמן קצר לאחר האסון מינה הרמטכ"ל דאז, חיים בר לב ועדת חקירה לבדיקת נסיבות האסון. לראש הוועדה מונה אל"ם דוד לסקוב קצין בכיר בחיל ההנדסה. הוועדה לאחר מספר דיונים, קבעה במסקנותיה כי ההתפוצצות אירעה בעקבות חלק ממוקש שנשבר בעת שיצאה המשאית מהספינה; התברר כי לפני שהמשאית עמוסת חומר הנפץ עלתה על הספינה היה על האחראים להעמסתו להקפיד לפרק את המנגנונים מן המוקשים, אך על-פי מסקנות הוועדה הם לא עשו כן.
הוועדה המליצה על העמדתם לדין של מספר קצינים שהיו אחראים על העמסת המשאית בחומרי נפץ. בעקבות המלצות ועדת החקירה הוגשו בבית הדין של פיקוד המרכז כתבי אישום באשמת גרימת מוות שלא בזדון, בפציעה וברשלנות כנגד חמישה נאשמים, ארבעה קצינים וסמל אחד שהיו מעורבים, על-פי כתב האישום, בהעמסת המשאית בחומרי נפץ בניגוד לנהלי הבטיחות. מתוך החמישה הרשיע בית הדין שני נאשמים, קציני הנדסה סגן וסגן-משנה. כאשמים במחדל הסגן נדון ל-18 חודשי מאסר ואילו על הסגן משנה הוטלו 9 חודשי מאסר. שאר הנאשמים, שני קצינים וסמל, זוכו מכל אשמה.
היה כאן מחדל זועק ומקומם ואי הקפדה על נהלי בטיחות שגבו חיי 24 בני אדם וגרמו לפציעתם של רבים, חלקם נותרו נכים. האסון הזה היה יכול להימנע לו ננקטו צעדי בטיחות. בין הרוגי האסון, סרן יעקב ברק שנפצע קשה באוקטובר 1967 כשהיה על סיפון משחתת אילת. הוא השתקם וחזר לשרת בחיל-הים, אולם מצא את מותו באסון משאית התחמושת קצת למעלה משנתיים לאחר שנפצע.
אחרי 50 שנה אנדרטה לזכר הרוגי האסון
סיפור האסון נשכח עם השנים ויש אומרים כי הוצנע ואולי אף הושכח במכוון. אחרי הכל אסון קטלני מיותר זה אינו לתפארת צה"ל ולא מן הנמנע כי באותה תקופה היה רצון מצד ראשי צה"ל ומערכת הביטחון להצניע-להשכיח ככל שניתן את המחדל. וזה אולי ההסבר שלאורך השנים מאז אירע האסון לא הוקם אתר זיכרון והנצחה רשמי מוכר לזכר האסון והנספים בו. לפני מספר שנים התארגנה קבוצת אנשי חיל-הים ובראשם אל"ם (במיל') מייק אלדר, האדריכל יהודה פרחי שמוליק ליטמנוביץ ונוספים בשיתוף בני משפחות ההרוגים, במטרה להנציח זכר הרוגי האסון באנדרטה ולוח זיכרון ובמאמץ לא קטן הצליחו לבסוף לשכנע את עיריית אילת לאשר הקמת אנדרטה לזכר הנספים.
האנדרטה ממוקמת בכניסה לבסיס חיל-הים בנמל אילת לא רחוק מהמקום בו אירע האסון ועליה לוח המספר את סיפור האסון ושמות הנספים. האנדרטה תוכננה בהתנדבות על-ידי האדריכל גבי מגן, ואדריכל הנוף יהודה פרחי שעוסק רבות בהנצחת חללי חיל-הים וששכל את אחיו הבכור יוסף פרחי ז"ל באסון הצוללת דקר.
ביום ה' 23.1.2020, 50 שנה לאחר האסון, הוסר הלוט משלט האנדרטה בטקס מרגש בהשתתפות נציגי חיל-הים, צה"ל, עיריית אילת וכמובן בהשתתפות בני משפחות הנספים שאותרו לפחות בחלקם והגיעו מכל רחבי הארץ.
