היא פקחה את עיניה בחדר חשוך למחצה והרהור ראשון שעלה בראשה היה שהיום יום ראשון. באופן טבעי היא הושיטה יד לחפץ שלידה והניחה אותו לנגד עיניה. שעון שומר המסך של הסמארטפון שלה הראה את השעה 5:30. בעשר השנים אחרונות זה הזמן שלה להתחיל את יומה. רק יום ראשון היה פעם יוצא מהכלל כשהיא הרשתה לעצמה עוד שעה אחת לפני שקמה להכין תה לעצמה ולו.
שוב עצמה את עיניה. אבל בניגוד לימי ראשון אחרים היא לא הרגישה צורך לישון שוב. גם לא התמלאה בתחושת אנרגיה שהיא רצון לקום ולהכין את התה. היא חיפשה בסמארטפון שלה וניגנה את רבינדרה סנג'ט האהובה עליה: שיר הודי... לאט-לאט המוזיקה הרחיבה את דעתה וחושיה והיא התחילה לספוג את המילים עמוק בלב ובנשמה... לה, לה... היא כמעט הייתה בטראנס.
מאז ילדותה הייתה מאוהבת במוזיקה, במיוחד ברבינדרה סנג'ט. היא עשתה כל שביכולתה כדי לתקן את הרשימות שלה, היא לא חסכה במאמצים לחדד את כישוריה ותמיד חלמה להיות אחת הזמרות המכובדות של רבינדרה סנגיט. אבל... היא נאנחה ולאט-לאט פקחה את עיניה. דמעה זלגה מעיניה, היא ניגבה את הדמעה והתיישבה על המיטה.
זה היה החדר שלה והיא דאגה לקשט אותו בטוב טעם. נוכחותה של הגורו רבינדרנת תאקור מורגשת בכל פינה בחדר. תמונה חצי כישלון, ולא סקיצה, שהיא קנתה משנטיניקטן בביקור האחרון שלהם לפני שלוש שנים עלתה למרכז הבמה. זר טרי של ראג'ניגנדה שהוכנס אתמול בערב היה עדיין תלוי טרי מהמסגרת של הרישום. חוץ ממיטת יחיד, שולחן הלבשה קטן, ארון בגדים מעץ, ספר ליד כיסא נדנדה קטן וספה קטנה משלימים את פנים חדר השינה הראשי של דירת שלושת חדרי השינה שלה. ארבע קומות אלה, שלוש דירות שבבניין קומות הוקם על ביתם הישן. שם בילתה את ילדותה עם שתי אחיות ואח אחד. לפי צוואתו של אביה, הבניין הזה הורש לה לאחר מות אביה. הבניין היה מורחב והוצאות נוספות על התיקון שלו לא היו בחירה טובה. לכן היא החליטה לעסוק בהשבחה כדי לפתח את הנכס. למרבה המזל. המשביח היה אדם מתחשב והוא הציע שתי דירות וסכום נאה כדי לסגור את העסקה.
היא הכינה שתי כוסות תה. השאירה ספל אחד במטבח לבעלה ובאה לשבת במרפסת. היא אהבה להיות עדה לשלווה. רגעים של אווירה רוחנית במעבר מחושך לאור, מבורות לידע והתעוררות כללית בשעה זו של הבוקר. בשבילה הבקרים המוקדמים היו קסומים. בשעה זו חשכת הלילה התפנתה לאט-לאט לנוכחותה השלטת של השמש.
שלושה או ארבעה ימים אחרונים היא חשה כי תחושת השלווה הפנימית שלה מופרת. כמעט ולא התרחשה תחושה כזו בשנים האחרונות שהפריעה לשלווה הנפשית שלה. בדרך כלל יש לה חיים שלווים מאוד. בעלה הוא ג'נטלמן אוהב שלום שלא מתערב בחייה ושתי בנותיה לא נמצאות בהווה לידה בשל השכלה גבוהה. יש לה חיים מעוררי קנאה בהם שום דבר לא גורם לשום אדווה בשלווה הפנימית שלה. אבל ההתרחשות בשלושת ובארבעת הימים האחרונים השאירה אותה מבולבלת והחלק הכי גרוע היה שהיא נהנתה מזה. היא עדיין לא מאמינה שהיא לא התעצבנה ולא התחצפה. אבל העובדה היא שאין סיבה כזו לכעוס או לחצוף, ובכל זאת היא ידעה, שבגילה הרגשות האלה היו ילדותיים לחלוטין וכמו בגיל העשרה.
היא התאהבה, אבל למרבה הפלא, זה לא העניין שהטריד אותה. היא הייתה מוטרדת יותר לגבי סוג האהבה שהיא מכניסה את עצמה אליה. היא ידעה שהאהבה שלה לזר מוחלט בגילה הייתה מעט לא שגרתית, אבל מצד שני האהבה שהיא חשבה עליה היא אפלטונית לגמרי ולא רק זה, בקושי יש סיכוי לפגוש זה את זה אפילו. אין בכלל שאלה של סיכוי עתידי להתחתן זה עם זה ולחיות ביחד בלי להתחתן גם לא עולה על הפרק. אז מה זאת האהבה הזאת?
מחשבתה הוטרדה מקול פעמון קורא. יד ימינה העוזרת שלה הגיעה. היא קמה מהכיסא שלה ופתחה את הדלת כדי להכניס את העוזרת. היא עדכנה אותה לגבי ארוחת הבוקר שתכין והתפריט לארוחת הצהריים. בדרך כלל בימי ראשון היא ובעלה התכבדו במותרות לארוחת צהריים ונהנו מארוחה משודרגת ביחד. בימים אחרים של השבוע בעלה נהג לצאת בערך ב-8:30 בבוקר לעבודה והיא יצאה בערך ב-10:30. היא הייתה פרופסור שלימדה היסטוריה. הנושא לא כל כך עניין אותה אבל הרעיון לשבת בבטלה בבית דיכא עוד יותר. העוזרת הגישה ספל קפה טרי וחם בשבילה, היא חייכה אליה.
הגבר שהיא חשבה שהיא מאוהבת בו אפילו לא היה תושב הודו. המפגשים השונים ברשתות החברתיות קירבו ביניהם. גם לו משפחה יפה שאותה הוא העריץ. זו באמת הייתה הרגשה מאוד לא רגילה בשבילה. היא חיכתה בחרדה להודעות שלו ואהבה לשוחח איתו עד אין קץ. הם העריצו זה את זו והקירבה נרקמה. בדבר אחד היא לא הייתה בטוחה אפילו כעת... האם עדיין היה מקום למישהו מיוחד בלב שלה לאחר חיי נישואים של למעלה משלושים שנה כשהיא כמעט הייתה מוכנה לקבל את תפקידה החדש כאם וכאישה מבוגרת שצריכה למשפחתה הקרובה והמורחבת בעקבות נישואי בנותיה. איך זה יהיה שלה? איך זה לקחת לעצמה? היא כמו לא הייתה אישה או אימא או אחות למישהו. פתאום דרשה משהו כל כך בלהט לעצמה, לבד. היא לא הרגישה פחות אהבה לילדיה ולבעלה. היא אהבה אותם ותמיד תאהב אותם. אבל ההרגשה החדשה הזו נמצאה שונה בתכלית מכל מה שהכירה בחייה כשהיא כבר בת יותר מחמישה עשורים.
היא לא הרגישה אשמה כמו בדרך המיושנת. היא אהבה את כל מה שנוצר בעולמה עד עכשיו ותמיד תאהב... והיא אהבה את העניין החדש שלה בחיים שהעניק לה זהות חדשה. אישה רק עם שם ואישיות משלה. היא קמה מהכיסא שלה במרפסת. היום היא תנסה מתכון חדש לבעלה. היא אהבה לראות את פניו הנוצצות והמרוצות אחרי ארוחה טובה.
