גישתו של ולדימיר פוטין כלפי המערב במשבר אוקראינה נראית מתגרה במיוחד, אפילו בקני המידה שלו. אבל ייתכן שמאחורי בטחונו העצמי יש יותר מאשר עוצמה צבאית ורברבנות ריקנית. בשנים האחרונים פוטין עיצב מחדש את כלכלתה של רוסיה במיוחד כדי לעמוד בפני לחץ פיננסי של המערב. רוסיה הקטינה דרמטית את השימוש בדולרים, צברה רזרבות מט"ח עצומות ומצאה תחליפים לייבוא מן המערב – מתאר ניו-יורק טיימס.
השינוי העצום הזה בא פחות משמונה שנים לאחר העיצומים המערביים בשל הפלישה הקודמת לאוקראינה, והוא יכול להסביר מדוע פוטין מוכן לפלוש שוב למרות המחיר ששילם על סיפוח חצי-האי קרים. ועדיין, השינויים נותנים רק מענה חלקי לעיצומים ולא הגנה מלאה. הצעדים החריפים ששוקלת וושינגטון יתגברו על ההגנה הרוסית ויגרמו לה נזק כבד, אם כי גם המערב ייפגע.
קו ההגנה החשוב ביותר של מוסקבה הוא עתודות המט"ח שבידי הבנק המרכזי, המיועדות לסחר ולפרעון חובות. מאז 2015 הגדילה רוסיה יתרות אלו והן מסתכמות כיום ב-631 מיליארד דולר – שליש מהתוצר הרוסי והסכום הרביעי בגודלו בעולם. רוסיה תוכל להשתמש בעתודות אלו כדי לשמור על פעילות המשק גם תחת עיצומים, כאשר החוב הלאומי הוא שני שלישים בלבד מהן. ומה שחשוב לא פחות: רק 16% מהעתודות הן בדולרים, והיתרה – באירו, ביואן הסיני ובזהב. רוסיה גם ארגנה מחדש את חובות המגזר העסקי, כך שהם נקובים ברובל ולא בדולר.
במקביל, רוסיה הסיטה חלק מן הסחר לעבר אסיה והחליפה חלק מן הייבוא בתוצרת עצמית; צרכנים רבים אומרים שהם מרוצים מהשינוי. פוטין גם למד כיצד לשמר את נאמנות האליטות הפוליטיות והכלכליות למרות העיצומים – אליטות שתמיכתן חיונית להישרדותו בשלטון. כך למשל, מי שאיבדו את דירותיהם בלונדון או את השקעותיהם בחו"ל בעקבות העיצומים ב-2014, קיבלו פיצוי בדמות חוזים לבנייה או לאנרגיה.
תלותה הכלכלית של רוסיה בייצוא גז ונפט מוצגת כנקודת חולשה אותה יכול המערב לנצל, אבל הרוסים עצמם טוענים שההפך הוא הנכון – שכן אירופה תלויה בגז הרוסי. הקיצוץ בתקציב המדינה הוביל לכך שרוסיה יכולה לכסות את הוצאותיה כל עוד מחיר הנפט הוא לפחות 44 דולר לחבית – וכיום המחיר כפול, מה שיאפשר לקרמלין להמשיך ולהפעיל את הצבא והשירותים לציבור גם תחת עיצומים. עתודות המט"ח יוכלו לכסות את אובדן ההכנסות מייצוא הגז לאירופה, אולי אפילו למשך מספר שנים – בעוד עתודות האנרגיה של היבשת יאזלו בתוך מספר חודשים. ואילו ארה"ב, כצרכנית הגדולה בעולם של אנרגיה, פגיעה מאוד לתנודות בשוק זה.
כמו הפצצות בזמן מלחמה
רוסיה היא גם היצואנית המובילה בעולם של נחושת, אלומיניום וסחורות אחרות עליהן נשענת התעשיה העולמית. היא אף עשויה להאמין, שהעולם צריך אותה יותר מכפי שהיא צריכה אותו. אבל, מדגיש הטיימס, ייתכן שפוטין לא צפה את הצעדים החריפים הנדונים במערב ובמיוחד את החסימה המוחלטת של הפעילות הבינלאומית של הבנקים הרוסיים. במצב כזה, יהיה קשה אפילו להשתמש בעתודות רק כדי לשמור על יציבות הרובל ורמת החיים של האזרח הרוסי. אם צעד זה ימומש, הבנקים הרוסיים לא יוכלו לבצע העברות כספים כלשהן לחו"ל, וכך היבואנים לא יוכלו לשלם תמורת סחורה והיצואנים לא יקבלו תשלום תמורת מרכולתם. ההשלכות מבחינת האזרחים יהיו דומות לאלו של הפצצות בזמן מלחמה, ורוסיה לא תוכל לעשות דבר כדי להגן על עצמה.
פוטין גם הופתע מהאיום האמריקני להטיל אמברגו על ייצוא ההיי-טק לרוסיה. צעד כזה יפגע קשות ביכולתה לייצר תוכנות צבאיות ותעשייתיות מתקדמות, ואולי אף ימנע ממנה לרכוש סמארטפונים ומוצרי אלקטרוניקה אחרים. פוטין עשוי לחפש פתרון בסין, אבל ענף ההיי-טק הסיני עדיין אינו יכול להוות תחליף לרכיבים האמריקניים.
מקבלי ההחלטות במערב-ניצבים בפני חידה: האם פוטין ימשיך בשלו למרות איומי המערב לחשוף את נקודות התורפה בשריון הכלכלי שלו, משום שהוא סבור שהתועלת עולה על המחיר או משום שהוא מאמין שאיומי המערב ריקים מתוכן? יש הטוענים, כי איומי העיצומים אינם אמינים די הצורך, משום שבעבר הם לא מומשו. לאור מידת ההשתלבות של הכלכלה הרוסית במשק העולמי, צעדים כאלו יהיו חסרי תקדים והשלכותיהם יפגעו גם במערב המתמודד ממילא עם לחצים כלכליים.
יש סימנים לכך שהקרמלין מתכונן לגרוע ביותר: לפני שבועיים הפסיק הבנק המרכזי הרוסי להשתמש בהכנסות מן הנפט לרכישת דולרים. ויש עוד אפשרות מסוכנת: שמא פוטין אינו מבין עד כמה הוא פגיע ואיזה מחיר ישלם על עימות צבאי וכלכלי. ייתכן שבטחונו העצמי גבוה מדי ומקורביו אומרים לו רק את מה שהוא רוצה לשמוע, בעוד שבפועל הקרמלין אינו ערוך למהלומות העתידות לנחות עליו.
