תמיד סברנו שאנו משתייכים לדור ה'בייבי בומר', עד שהזדקנו בדור האומיקרון והתברר שבגילנו אנו 'אלטע זומר'. כי כל חיינו בקבוצת הסיכון מתנהלים בזום, כשחצי המדינה כבר חלתה או תחלה עד שוך הגל, אנו רואים בזום את המשפחה, החברים, הרופאים בקופת חולים, וכמובן הסרטים, ההצגות, המופעים, האופרות, ובראשם - ההרצאות.
היום התחיל בסימן מעודד, כי בפסוקו של יום, בפרק התהילים היומי פ"ד נכתב כהאי לישנא: "אַ֭שְׁרֵי יוֹשְׁבֵ֣י בֵיתֶ֑ךָ ע֝֗וֹד יְֽהַלְל֥וּךָ סֶּֽלָה: אַשְׁרֵ֣י אָ֭דָם עֽוֹז-ל֥וֹ בָ֑ךְ מְ֝סִלּ֗וֹת בִּלְבָבָֽם: עֹבְרֵ֤י בְּעֵ֣מֶק הַ֭בָּכָא מַעְיָ֣ן יְשִׁית֑וּהוּ גַּם-בְּ֝רָכ֗וֹת יַעְטֶ֥ה מוֹרֶֽה: יֵ֭לְכוּ מֵחַ֣יִל אֶל-חָ֑יִל יֵרָאֶ֖ה אֶל-אֱלֹהִ֣ים בְּצִיּֽוֹן". עידוד ליושבי בית זה שנתיים בעמק הבכא שילכו מחיל אל חיל.
ובהמשך היום ראינו הרצאה על 'חצוצרה בואדי' של סמי מיכאל. חיבה יתרה יש לי לספר זה, שהוא גם ספר מופת, אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי בעברית, גם הצגה מהטובות שראיתי, לא פעם אלא כמה פעמים. גם סרט, אך מעל לכל הוא דוגמה איך לכתוב ספר בנושאים רגישים וכואבים בצורה הכי אובייקטיבית, לא פמפלטית ומגויסת.
אני מעריך את סמי מיכאל, שלא מתכחש למקורותיו, בעירק, בשמאל, לא סתם - אלא היה קומוניסט, אך במקביל כתב פנינה ספרותית כ'חצוצרה בואדי' שבה נתן ביטוי לפסיפס האנשים, הדיעות והעדות בישראל בכלל ובחיפה בפרט, שכן הרומן מתרחש בחיפה מתחילתו ועד סופו, עם עולים רוסים, ערבים טובים ורעים, אשכנזים ומזרחים.
איזה גילוי מרעיש בסיפורת העברית שייתכנו גם ערבים רעים נוכלים ומושחתים ושציונים שיוצאים להילחם למען המדינה הם לא פשיסטים ורוצחי עם. ומאידך יש ערבים רגילים לא סטראוטיפים, שחווים חוויות כאחד האדם ולא רק את הנכבה, הגירוש והדיכוי. אלה גם מופיעים בספר, אך במינון נכון, בהקשרים הנכונים, בלי אג'נדה וסטיגמות.
אנושיות
רק הרבה שנים אחר כך העז עוד סופר דגול שבא מהשמאל לתאר את המציאות המורכבת בישראל בצורה אובייקטיבית, בלי סטיגמות של קנאים וקלגסים, יהושע סובול איש מופת, אחד מגדולי המחזאות העולמית, שבספרו "חופשת שחרור" תיאר מתנחלים כאחד האדם, ערבים שמודים שגם הם אשמים, מציאות אובייקטיבית ואנושית.
רצה הגורל שבמקרה התוודעתי למנהל תיאטרון חיפה וכששמע על הצירוף ה'נדיר' שלי כאיש עסקים שגם חובב תיאטרון, הוא הזמין אותי להיות חבר דירקטוריון כנציג הציבור ולכהן בוועדת הכספים. ב-1998 הועלה המחזה חצוצרה בואדי בעיבוד נפלא של שמואל הספרי, עם שחקנים יהודים וערבים, בצירוף של הרמוניה, איכות והצלחה.
סברתי לתומי שאין נציג טוב יותר לפסטיבל יוקרתי בחו"ל מההצגה הזאת, שכל כך טובה, כל כך מבטאת את חיפה, הסובלנות שלה, דרך הביניים, החיים בדו-קיום, אך גם לא מתעלמת מהסכסוך, אם כי היא עושה זאת באובייקטיביות בלי קנאות, כשהיא מציגה את עמדות הצדדים לא בסיסמאות אלא באנושיות, את האדם שהוא אנושי בכל עדה ודת.
לא אכנס כאן לסאגה ולמניעים למה לא נבחרה ההצגה הכל כך חיפאית, ישראלית, מזרח תיכונית הזאת, אומר רק זאת שבאותה שנה נשלחה לפסטיבל ההצגה "המלט" של מחזאי חיפאי אחר, עיבוד מודרני, כשהשחקנים יושבים בהצגה על כסאות חיפאים, עם מוטיבים חיפאים כ-"משהו רקוב בשכונת דניה", "להיות או לא להיות חזיר בר".
ממניעים עלומים, דומים או לא, גם הספר הנפלא של סובול, שמציגים אותו כשכותב על 'גטו' ו'הפלשתינית', אך כשהוא מציג גירסה אובייקטיבית על בעיות המדינה ב"חופשת שחרור", הוא עובר "מתחת לרדאר", לא זוכה לביקורות המיליה ועיתון האליטות, ורק אני כותב על הספר מאמר מפרגן, כשהספר זוכה להצלחה כבירה בגרמניה.
מורשת המזרח
לפני כמה שנים יצאו הארץ וזהבה גלאון בקול זעקה על זה שבהמלצות ועדת ביטון הוחלף חצוצרה בוואדי בספר אחר "מסיבות פוליטיות", כי הוא "מתאר קשר בין צעירה ערבייה לגבר יהודי". אחת מחברות הוועדה העריכה כי ועדת ביטון "הניחה שלא ניתן במשרד החינוך של היום להעביר ספר שעוסק בערבים כספר חובה לכולם". הספר הזה "ישאר הרבה אחרי שנפתלי בנט והחבורה העליזה שלו ילכו הביתה... החלטות אחרות באות בעקבותיה". למרות זאת, למיטב ידיעתי הספר הקנוני "חצוצרה בוואדי" עדיין נלמד בתיכונים והתלמידים נבחנים בו לבגרות.
אני משאיר לקורא הנבון להחליט אם היה זה פייק ניוז או לא, אם זו דיסאינפורמציה, שטיפת מוח. עובדה שהספר עדיין בתוכנית הלימודים. מה שלא התקבל, מסיבות עלומות, אלה המלצות ועדת ביטון להגביר את המינון של מורשת המזרח בבתי הספר, ומי שלא קרא מוזמן לקרוא את האנתולוגיה הנפלאה של יצחק גורן ולהיווכח עד כמה עשירה מורשת יהדות המזרח במאתיים השנים האחרונות, לא פחות מהמורשת הנלמדת היום בתיכונים. על-פי ויקיפדיה עד שנת 2021 לא יושמו רוב המלצות ועדת ביטון, אך קול הזעקה היה רק בנושאי אהבת ערביה ליהודי.
תלמידי תיכון די נבונים להתייחס בלי סטיגמות לאהבה בין ערביה ליהודי וכנראה שמשרד החינוך או ועדת ביטון לא רצו להחליף את הספר בגלל זה. מחפשים כותרות, ממציאים משברים, מנפחים התבטאויות, הכל כשר בשביל להצדיק אג'נדות. מזל שיוליוס קיסר שנבחנו עליו לבגרות לא הוחלף בגלל שהוא מעודד כביכול רצח מנהיג, יוליוס קיסר על-ידי ברוטוס. הוא הוחלף כי משרד החינוך סבר בטעות ששיקספיר קשה מדי להבנה. מרצ והארץ צריכים להסתייג ולזעוק על זה שהמלצות ועדת ביטון לא מיושמות, אלא אם העורך מאמין שמזרחים "מטפסים על עצים".
בינתיים מרצ שותפה בממשלה שבראשה עומד "בנט והחבורה העליזה שלו", בינתיים מלמדים את חצוצרה בוואדי, לא מלמדים את מורשת המזרח על-פי המלצות ועדת ביטון, ואפילו ניתן ללמוד שירים של מחמוד דרוויש האנטרופופאג, שרוצה לאכול לנו את הקרביים ולשלוח אותנו לכל הרוחות. בינתיים נאבקים על הזכות להעלות מחזות שמהללים מחבלים, ולקבל מימון על סרטים שמציגים את צה"ל כרוצחים. אבל צדקה לא מתחילה מבית, לא באליטות שבהן מיישרים קו בשורת המקהלה, ורק מחרימים ספר מופת אובייקטיבי של אושיית שמאל כסובול!