מנכ"ל חברת התעופה דלתא, אדוארד בסטיאן, קרא לממשל הפדרלי ליצור רשימה לאומית של נוסעים שיש למנוע מהם לטוס, לאחר שהורשעו בתקיפה ובעבירות אלימות אחרות נגד אנשי צוות ואחרים במטוסים. רעיון מצוין, אומר וושינגטון פוסט במאמר המערכת שלו. מדוע זה לא קרה עד פה?
1,000 נוסעים נחקרו אשתקד במישור האזרחי בידי מינהל התעופה הפדרלי בשל התפרעויות בטיסות, בעיקר סביב נושא המסיכות. המספר גדול יותר מאשר בשבע השנים הקודמות גם יחד, ומייצג את החמורים ביותר שבין 5,000 המקרים שדווחו ל-FAA. ה-FBI פתח בעשרות חקירות פליליות של תקריות כאלו. 85% מהדיילים בארה"ב נאלצו להתמודד ב-2021 עם התנהגות פסולה של נוסעים, וחמישית מהם הותקפו פיזית. שר התחבורה, פיט בוטייג'יג', אמר בשנה שעברה, כי יש הצדקה לנהלים של מניעת טיסה. איגוד הדיילים מבקש מזה חודשים להתקין אותם. אז למה מחכה ממשל ביידן?
חברות התעופה מנהלות רשימות משלהן, ההולכות וגדלות; זו של דלתא מתקרבת ל-2,000 שמות. אבל מסיבות משפטיות אסור להן לחלוק אותן זו עם זו. נוסעים, חלקם שיכורים, אשר מחו באלימות על חובת המסיכות, מהווים סכנה לכל המצויים במטוס, ובמיוחד לצוות – מדגיש הפוסט. החברות צודקות בסירובן לשרת נוסעים כאלו וברצונן להגן על יתר הנוסעים.
קשה להצדיק את התגובה המגומגמת של הממשל. ה-FAA הכריז על מדיניות של "אפס סובלנות", אבל בפועל הסובלנות שלו הרבה יותר גבוהה; הקנסות הועלו ל-37,000 דולר, אבל בפועל אין אכיפה. אשתקד הורה שר המשפטים, מריק גרלנד, לתובעים הפדרליים להתמקד בעבירות המבוצעות במטוסים. הוא הגדיר אותן בצדק ככאלה ש"מונעות את ביצוע המשימות החיוניות המסייעות להבטיח תעבורה אווירית בטוחה". זהו צעד בכיוון הנכון, אבל הממשל כולו צריך להתאחד בנושא.
הממשל הפדרלי מוסמך למנוע עלייה למטוס של מי שמוכר ככזה המציב איום על בטיחות הטיסה. הוא כבר עושה זאת במקרה של חשודים בטרור; הוא יכול לעשות זאת כלפי מי שהורשע באלימות בטיסה או שהפריע למהלכה, כולל באמצעות יצירת רשימה של אנשים כאלה. חובת המסיכות בטיסות עומדת לפקוע ב-18 במארס ומספר התקריות יורד, אבל הוא עדיין גבוה בהרבה מאשר בשנים קודמות. איש אינו יודע האם מספרן ישוב לרמה המקובלת כאשר חובת המסיכות תוסר, אבל אין להשלים עם הפרעות לטיסה גם כאשר הן פחות תדירות. אסור להשלים איתן וכך על הרשויות להתייחס אליהן.