סא"ל במיל' מאיר מוזס, שפיקד בשנות החמישים על סיירת גולני, הלך אתמול לעולמו בגיל 91. מוזס נולד ב-1931 ברומניה. בשנת 1947, כשהוא בן 16, עלה לבד לארץ באוניית מעפילים. הספינה נתפסה על-ידי הבריטים, ומוזס מצא עצמו במחנה בקפריסין. כעבור חודשיים, הבריטים אפשרו למוזס ולצעירים נוספים להגיע לארץ. מוזס השתתף טרם עלייתו ארצה בנבחרת השחייה של רומניה והמשיך לשחות גם בארץ. בשנת 1950 השתתף במכבייה השלישית וזכה בשתי מדליות ארד.
באותה השנה הוא גם התגייס לצבא. בשנת 1953 קיבל מוזס את הפיקוד על סיירת גולני. בלילה שבין ה-8 ל-9 בדצמבר 1954 יצא כוח של גולני והצנחנים למבצע "צרצר", מבצע שבמהלכו נתקלו הלוחמים בכוח סורי. חמישה מלוחמי צה"ל נפלו בשבי שנמשך 15 חודשים. לאחר כמה שבועות של חקירה קשה, נשבר מוזס וגילה את מיקומו של מכשיר האזנה, לא לפני שניסה להתאבד במקום. אחד מחברי החוליה, אורי אילן, התאבד בעת שנחקר בשבי הסורי ואילו שאר חברי החוליה הוחזרו ארצה.
כאשר מביטים על הסיפור המיוחד הזה שמסמל את המעבר של המעפילים מארצות הגולה על אונייה מתוך תקווה להגיע אל הארץ המובטחת אך אז נתקלים בהתנגדות עזה של השלטון הבריטי העויין ניתן להבחין ברגשות העזים הנובעים ממנו. ישנה כאן כמיהה עזה, מסירות של מסע ארוך ומטלטל אל יעד אחר ולבסוף אכזבה ושליחה אל יעד לא ידוע.
את מנעד התקווה והאכזבה הללו, על הרגשות, החוויות וההתנהלות האישית-קיומית מצליחה לתאר אראלה תלמי המחברת בצורה נפלאה בספרה החדש "לראותה בלבד".
יש בו מונולוגים מדויקים, מרשימים ומפעימים בתיאורם שמאפשרים לקורא לחוש את טלטלת המסע, קשיי השגרה על אוניית המעפילים ולהביט אל הרקע המורכב. ישנו כאן סיפור של דור הקם מאפר אל מקום חדש וככזה הוא מלא ברגשות וברצונות.
הקריאה זורמת, כתובה בצורה ברורה אך מותירה גם מקום לדימיון ועל כן יש פה תוצר נהדר למי שמבקשים לקרוא אך אולי גם לחוש את הימים ההם.
שמו של הספר לראותה בלבד מהדהד היטב את נרות החנוכה אשר אנו מצווים להביט בהם אך לא לעשות בהם שימוש מפני קדושתם. כשארץ הקודש היא דבר בלתי מושג הדבר קשה. דרמות היסטוריות מהארץ ומהעולם, תקריות ואירועים משתלבים במהלך הסיפור. רק כעבור 5 שנים מאז יצאו מאירופה הם יגיעו אל הארץ.
לראותה בלבד הוא רומן היסטורי המבוסס על פרשה עלומה הידועה אך למתי מעט. הסיפור, שהתרחש בשולי מלחמת העולם השנייה באירופה ומאבק העלייה לארץ ישראל, הוא סיפורם של כאלף ושש מאות נשים, גברים וילדים שנכלאו בין חומות וגדרות של מחנה מעצר בריטי בסוף 1940.
כולם היו מעפילים שנמלטו מאירופה הבוערת ובהגיעם לחופי הארץ, אחרי מסע ימי ארוך ומטלטל, נכלאו בידי שלטונות המנדט הבריטי במחנה סגור, הורחקו מעיני כול, ולאחר מספר ימים גורשו בחשאי לאי הנידח מאוריציוס באוקינוס ההודי. הגולים הוחזקו על האי המרהיב ביופיו בתנאי שבי קשים קרוב לחמש שנים ונשכחו מלב עד תום המלחמה.
זהו סיפור דימיוני על קשר אמיץ בתוך קבוצה של גברים ונשים שנפגשו במהלך המסע, סיפור על חברות שמתחשלת נוכח חוסר אונים מייאש ומאבק נחוש בקשיחות הבריטית בגן העדן המדומה, וכל זאת על-רקע ההתרחשויות הגורליות המהדהדות ממרחקים, מאירופה הכבושה בידי הנאצים. סבתה של המספרת הייתה בין גולי מאוריציוס.
המחברת, אראלה תלמי נולדה בקיבוץ אפיקים להורים יוצאי וינה, אוסטריה. מגיל צעיר הפגינה כשרון מוזיקלי והופנתה על-ידי מורתה למוזיקה בקיבוץ לנגינה בחליל. לאחר שהשלימה את שירותה הצבאי בתזמורת צה״ל, שבה פגשה את בן זוגה לעתיד המנצח והמלחין יואב תלמי, נסע הזוג להמשך לימודים בבית הספר הנודע ג׳וליארד אותו סיימו לאחר שלוש שנות לימוד בתמיכת קרן התרבות אמריקה-ישראל.
המשך הקריירה הוביל את הזוג לשנים רבות של קונצרטים ביחד ולחוד ברחבי העולם, נגינת רסיטלים והקלטות לתחנות רדיו וחברות תקליטים שונות ולטלטלות בין חיים אינטנסיביים בארה״ב ובישראל, בהולנד, בגרמניה ובקנדה. לאחר למעלה מחמישים שנה של פעילות מוזיקלית החליטה אראלה להניח את החליל בצד ולפרוש מהבמה.
סיפורה של פרשת מאוריציוס, סיפור גלותם של כאלף ושש מאות מעפילים שגורשו מארץ ישראל לאי הנידח באוקיינוס ההודי, היה גם סיפורה של סבתה של אראלה, מלכה. מלכה זכתה לעלות לישראל אחרי כמעט חמש שנות גלות במאוריציוס. כשהגיעה לאפיקים אראלה הייתה בת שלוש. מלכה חייתה באושר עם משפחתה וידידיה עד גיל תשעים ושלוש אך מעולם לא דיברה על החוויות שעברה בדרכה לארץ ישראל, לא עם נכדתה הבכורה ואפילו לא עם בתה.
כשבחרה בנושא לרומן הראשון שלה אראלה ידעה שאת מרבית הזמן תצטרך להשקיע במחקר כדי ללמוד איך ומניין הגיעה אליהם סבתא מלכה. העבודה נעשתה באהבה והרומן יצא לאור בתחילת 2021 בהוצאת ״עולם חדש״. הרומן השני של אראלה נמצא כבר בעריכה ראשונית.
