השופט: אור ממון, בית משפט השלום בתל אביב

המועד: יום ראשון, 6.2.2022, שעה 08:45

הנושא: מעצרים

הצדדים כבר יושבים באולם בשעה המיועדת לפתיחת הדיון, ואכן ממון אינו מאכזב ונכנס בשעה 08:52 ומיד ניגש לעניין. "יש פה בקשה לאיסור עיסוק, נכון? זה מה שמבקשים. היא [החשודה] פה? מה העמדה שלכם?" - ההגנה מבקשת לדחות את הדיון, אבל ממון רוצה להתקדם ואומר לסניגור: "אפשר להגדיר את זה שכרגע יהיה עד תום ההליכים, ובכל שלב תוכלו לבקש [עיון חוזר]. בדרך כלל זה עד תום ההליכים ומספיק שיש קצת ראיות. אני לא רוצה לקבוע תאריך, אבל כשאתה עובר על הראיות ובשנייה שאתה מוצא שאין ראיות - תחזרו אלי. כרגע אני כותב שטרם עברת על התיק. אני משער שכרגע היא עוסקת במשהו אחר, אחרת הייתה מלחמת עולם. זה רק עם קטינים, נכון?". ממון מעיין בתיק: "לעבוד עם קטינים. זה לא משהו שהיא עובדת כרגע?" - הסניגור לא ממש מוכן והוא צריך לבדוק עם הלקוחה, האומרת לו שכלל אינה עובדת כיום. ממון כותב בשם הסניגור שהוא טרם עבר על התיק, וכי רשם לפניו שבהמשך יוכל הסניגור להגיש בקשה מתאימה. "סניגור, ניסחתי בצורה זאת", הוא מקריא לו. "אין ראיות או כרסום ראיות", מסביר ממון מדוע נענה לבקשה. במשקל יש חופש העיסוק, אבל זה לא כל העיסוק ולכן [רק] כרסום בראיות לא יספיק [לביטול האיסור]". הסניגורית של הנאשם הבא מסבירה שהוא לא התייצב, כי אמו חולה בקורונה ואין מי שילווה אותו ושאף יתאפשר לו להגיע ללא ליווי. ממון, הבקיא היטב בפרטים, מסרב מאחר שמדובר במי שמשוחרר בתנאים מגבילים. "תגידי לו שיגיע בזמן, כי אם הוא יאחר - את יודעת מה המשמעות. כרגע זה הדיון הראשון והוא היחיד בבוקר, אבל אם אחר כך יגיעו עצורים - זה קטסטרופת עולם והוא יהיה אחרון".

סלביה כץ לא התכונן, הלקוח נותר במעצר

ממון מחפש תעסוקה כאשר מחכים לעצורים - צוואר הבקבוק הקבוע: "יש עוד משהו שאפשר לעשות כרגע?". בינתיים נכנס איש נחשון וממון מתלוצץ איתו: "אני מרגיש נטוש על ידך, מזמן לא ראיתי אותך". הוא גם מדבר עם נציג התביעה: "הפרקליטה שלכם, לא הבנתי למה היא אמרה את מה שהיא אמרה. ברגע שהיא אמרה שהיא רוצה להתרשם מהערב [בשחרור בתנאים מגבילים] - היה צריך לדחות את הדיון. אני לא נכנס בכלל לתוכן של התיק. עכשיו זה סתם דחייה, עד שיבוא ויהיה צריך לשמוע אותו. אם הייתי מחליט לשחרר, אז היא הייתה יכולה לומר: אני רוצה להתרשם מהערב. לא צריך להקדים את המאוחר. יש חשיבות גם איך אומרים דברים. צריך להגיד: אני חושב שזה תיק למעצר. לא לקום ולהגיד: אם בית המשפט יחליט [על מעצר בית], אז [צריך להתרשם מהערב]. יש לכם משהו שאפשר לעשות בינתיים?". סניגור הביא את בתו, כבת ארבע-חמש, וממון מחייך: "אני רואה עורכת דין חדשה במשרד". ממון יוצא ללשכתו וחוזר כאשר יש עצור בהיוועדות חזותית. הסניגור, עו"ד סלביה כץ, מבקש דחייה של מספר ימים כדי להתייחס לראיות או להציע חלופה - ובמקום שהוא יעשה זאת לפני הדיון, כעת מרשו יהיה במעצר לפחות עוד כמה ימים. התביעה אינה מתנגדת והדיון נדחה בשבוע - וכאמור, החשוד במעצר כי כץ לא טרח להתכונן כיאות. ושוב אי-אפשר להתקדם, למרות התיקים הרבים הקבועים לתחילת היום, כי העצורים טרם הגיעו לאולם או טרם הועלו על המסך. ממון מחכה באולם, שוטר ואיש שב"ס מנסים לבדוק מה קורה והיכן העצורים, וממון פונה לשוטר: "מה קורה? אתם לא רוצים להתחיל היום?". בתיק הבא נציג המשטרה אינו יודע מה פעולות החקירה שכבר בוצעו ואפילו לא מה העבירה המיוחסת לחשוד; הוא כן יודע לבקש להאריך את מעצרו בחמישה ימים. כאשר השוטר מסרב לענות על שאלה, ממון מתערב: "למה אי-אפשר לענות על זה? לזמן מישהו, הוא לא אמר את מי. אני לא רואה בזה בעיה. אתם צריכים להסביר". לעומת זאת, הוא אינו מגיב כאשר השוטר והסניגור מחליפים ביניהם עקיצות. ממון מעיין בתיק ואומר: "סניגור, יש הרבה קשיים בהתנהלות שלהם [של המשטרה] ואני אקבע את הדיון למחר". הוא מתחיל להכתיב ("חברים, לא לדבר באולם") וקובע: "ראיתי נסיונות לבצע את פעולה 2 שלא צלחו. אתן ארכה אחרונה לביצוע פעולה זו, ואם לא תצלח - אורה לשחרר את החשוד לחלופה". לסניגור: "צריכים עוד משהו?" - להכניס לחשוד ציוד אישי וסיגריות, וממון מורה בהתאם.

מופע הזלזול של יבני קפילביץ

כעת מועלה עציר בהיוועדות החזותית, ורס"ב יבגני קפילביץ מתחיל במופע של זלזול שכמותו לא ראיתי אי-פעם. הוא באזרחי, משחק בגומייה תוך כדי דיבור, נשען על דוכן העדים כאשר ידו האחת על מותנו, לעיתים הוא מתכופף ומבליט את ישבנו, אינו מביט על ממון או על הסניגור, וכל הטון שלו מלא זלזול וחוסר סבלנות כלפי הסניגור המעז שלא לקבל את דבריו כתורה מסיני. "אתה לא צריך לעזור לי, אני ילד גדול", מעיר לו קפילביץ. "אני לא דיברתי מספיק ברור? אני לא יודע מה הוא רוצה". הוא גם לא ממש מוכן לדיון, ועליו לעיין בתיק כדי למצוא מהן הפעולות בנות השיבוש שבגללן המשטרה מבקשת הארכת מעצר. את כל זה ממון מאפשר בלי לומר דבר וחצי דבר. קפילביץ גם מספר על עדות שנגבתה באותו לילה בשעה 00:15 ועל עימות שנערך ב"זום" ונגמר בדקות אלה. הסניגור תוהה על כך, אך ממון מעדכן אותו: "בחודש האחרון זה לא חדש. סניגור, זו עובדה". ממון מציין שהחשוד נעצר ביום שישי והובא בפני שופט אחר, ולכן עליו לקרוא אותו כעת; לזכותו יש לומר, שמדובר ביום ראשון בבוקר ושהוא קולט במהירות את הפרטים. ממון שואל את הסניגור מתי יגיעו בני משפחתו של החשוד, כי הוא רוצה לשמוע אותם כדי לשקול חלופה. "קראתי את הגרסה, אני אעדכן אותו ועוד לא אחתום, כי אני רוצה להתרשם מהמפקחים". הוא פונה לחשוד: "אני מתכוון לתת החלטת שחרור, אבל לא אסיים אותה, כי אני רוצה להתרשם מהמשפחה ולקבל מהם התחייבות כמו שאקבל ממך". ממון שואל את קפילביץ האם יבקש עיכוב ביצוע לצורך ערעור, ונענה בחיוב.

השורה התחתונה: ממון מנהל את הדיונים ביעילות, ככל שמאפשרת לו חוסר היעילות של השב"ס. מתברר שאפילו כאשר העצורים אינם מובאים לאולם, השתתפותם בדיונים ממשיכה להיות צוואר הבקבוק הגורם לאובדן שעות רבות מדי יום. לזה אפשר וחייבים למצוא פתרון רוחבי. ממון מוכן לדיונים, וגם אם לא - מתעדכן וקולט מהר מאוד בו במקום. היה ראוי שיעיר לקפילביץ על התנהגותו הבזיונית; השתיקה אפשרה לו להמשיך את מפגן הזלזול בסניגור, בחשוד ולמעשה גם בבית המשפט.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 8.