המילה פגסוס מוזכרת בדוח
עמית מררי שש פעמים לצורך תיאור המערכת סביבה נערכה מרבית העבודה של צוות הבדיקה. במקביל ומעל במות טען המפכ"ל לשעבר
רוני אלשיך:
למשטרה אין פגסוס, הסיפור הזה הוא ספין". אז מי צודק, דוח מררי או המפכ"ל אשר בתקופתו קרו האירועים הנטענים (ככל שקרו).
מאוחר יותר אומר אלשיך מעל במות:
"פגסוס והכלי המשטרתי - כמו פורש וקיה". אז האם מתיישר אלשיך עם דוח מררי? האם לאו? יש למשטרה פגסוס, אין לה? האם דוח מררי הוא ספין? למפכ"ל בדימוס הפתרונות.
ואז אנו מגיעים לעניין השאיבות לאחור. בבית המשפט טענה התביעה שכל הנושא הוא תחת צו חיסיון, לא הייתה שאיבה לאחור, הסיבה היא חסויה, והעין של המשטרה שזפה רק את אנשי הקשר של פילבר. ומהי רשימת אנשי הקשר אם לא פרט אחד מני פרטים רבים היסטוריים המצטברים על המכשיר לאורך שנים? כיצד ניתן כלל לומר שלא הייתה שאיבה לאחור כאשר נשאבה רשימת אנשי הקשר?
יתרה מכך, התביעה אומרת כי הסיבה מדוע עניין השאיבה לאחור יפורט במעמד צד אחד היא החיסיון:
"לא מדובר בשאיבת מידע לאחור, שזה תמיד החשש. חשיפת הנתונים שלהם יכולה ללמד על יכולות המערכת, ולכן נרחיב במעמד צד אחד. באנשי הקשר נעשה שימוש מקרי והדבר יוסבר במעמד צד אחד".
במקביל אומר אלשיך מעל במות כי ב"קיה" של המשטרה, אין אפשרות כלל למשוך מידע לאחור. וכך אומר אלשיך
"הבחנה בן פגסוס ובין הכלי המשטרתי היא כמו השוואה בין קיה ופורש. כשאתה מפעיל את פגסוס יש לך את כל ההיסטוריה של הטלפון. כשיש לך את הכלי המשטרתי יש לך מהטלפון רק את הימים בהם צותתו. המשטרה פעלה באופן מדויק בהתאם לחוק ולפרשנות".
אז אם התביעה לא רצתה לגלות לנו שהמערכת המשטרתית לא מסוגלת כלל למשוך לאחור, והמגבלה הזו חסויה בצו, כיצד אם כן אומר אלשיך את הדברים מעל במות? ואם מותר לאלשיך לפרט את יכולות המערכת מעל במות, מדוע הנושאים האלה מוסתרים מההגנה ומהציבור באולם המשפט? בקיצור רשויות אכיפת החוק ונציגיהן עושות כל מאמץ שנאבד את האמון הקטן שנותר לנו בהן. ולפחות בנושא זה הן מאוד מצליחות.
