איש אחד חולף על פני חלון ראווה אשר במרכזו קומקום, צ'ייניק, הוא נכנס לחנות ושואל את בעל הבית "אתה מוכר קומקומים"?? "לא", עונה בעל הבית, "אני מוהל", "אז מדוע אתה שם קומקום בחלון הראווה"? שואל העובר (ושב) "וכי מה אשים בחלון הראווה"? שואל המוהל. בדיוק על הסיפור הזה חשבתי כאשר ראיתי ב-ynet, מעריב, וואללה במקביל, תחת הכותרת הראשית תמונה, אותה תמונה בדיוק אשר מקורה בלשכת הפרסום הממשלתית, של הנשיא הרצוג לוחץ את ידו של נשיא טורקיה, כאשר הפגישה ביניהם הייתה לפני למעלה מ-3 שבועות. מה חדש בתמונה הזו ומדוע זכתה לבכורה בשלושה אתרים במקביל? זאת אפשר ליחס רק ליד אלוהים. זהו נס שלא היה כמותו, נס הרבה יותר נסי מבקיעת ים סוף ויציאת מצריים. את התמונה לוותה ידיעה, על שיחת גינוי לטרוריסטים של ארדואן עם כבוד הנשיא, ודאי לא שיחה שרואיה לתפוס את הכותרות הראשיות של שלושה אתרי חדשות מובילים במקביל עם אותה תמונה במקביל. מילא אתר אחד, מילא שני אתרים, אבל שלושה? במקביל? ובאתר הארץ הופיעה אותה תמונה לא רלוונטית בכותרת המשנה, בישראל היום אותה תמונה לא רלוונטית בכותרת המשנה, וב-JERUSALEM POST, אותה תמונה לא רלוונטית בכותרת משנה. איך זה קורה, איזה קסם נדיר, האם יד אלוהים בדבר? צדיק אחד בסדום. באתר News1 לא מצאתי זכר לידיעה ה"מרעישה" הזו, ודאי לא בעמוד הראשון, ודאי לא בצמרתו, ודאי וודאי לא עם תמונה של קומקום. ואולי בכל זאת זהו מעשה ידי אדם? נזכרתי בעדותו של מנכ"ל וואלה במשפט נתניהו על יחסיו החמים של יצחק הרצוג עם המנכ"ל, על הציפייה של הרצוג לעיתונות טובה וההבטחה של המנכ"ל לבצע, וכל זאת על-מנת לעזור להרצוג במסע הבחירות לכנסת ולראשות הממשלה, כלומר הרצוג יודע היטב היטב איך מטים עיתונות לניפוח האגו, איך מטים עיתונות לצרכי הפרסום עצמי. ואולי דווקא איזה בולדוזר אנושי דחף את כל הידיעות האלה במקביל, לכל פינה במדינה, ואם כולם ממושמעים "רגלי" אפשר אולי להסיק שלעיתונות יש גם יחס חם ומיוחד לכבוד הנשיא?חברים, אל תאמינו לעיתונים, הכל קומפלאש, הכל אינטרסים, הכל מסחרה. רבים מתושבי המדינה כבר מבינים זאת, אני מקווה מאוד שגם שופטי בנימין נתניהו יבינו זאת.