האומיקרון מתפשט במהירות – מה שמקשה אפילו על סין להכיל אותו. התפרצות של הנגיף בשנגחאי חייבה את הרשויות להטיל סגר לתקופה בלתי ברורה, לו הן לא היו ערוכות. משמעות נוספת היא שקשה להעריך את הצפוי לכלכלת סין, מציין אקונומיסט; הרבה יכול לקרות בין האירועים לבין פרסום הנתונים. הנתונים הטובים לינואר-פברואר נראים כעת מיושנים: ממוצע החולים היומי היה פחות מ-200 לעומת 13,267 ב-4 באפריל. חלק מן הפרשנים פונים לאינדיקטורים פחות מקובלים בניסיון להבין מה קורה בסין. למשל: בשבוע שהסתיים ב-3 באפריל התנועה בין ערים ברחבי סין – על-פי מיקומי סמארטפונים – הייתה נמוכה ב-48% מאשר בתקופה המקבילה אשתקד. מספר הנסיעות ברכבות התחתיות בשמונה הערים הגדולות במדינה היה נמוך ב-34%; בשנגחאי הוא צנח ב-93%, גרוע יותר מאשר בתחילת 2020. מספר משלוחי האקספרס של חברות שליחויות ירד ב-27%, ומספר המטענים בכבישים – ב-12.8%. לנתונים הללו יש ערך מיוחד כאשר מדובר בסין, בשל הספקות סביב הנתונים הרשמיים. כך למשל, הנתונים החזקים של ינואר ופברואר הם משונים. עולה מהם, כי ההשקעה בנכסים קבועים – כמו תשתיות, מתקני ייצור ונדל"ן – עלתה ב-12.2%. אבל קשה ליישב עלייה זו עם הירידה בייצור הפלדה והמלט. העלייה המדווחת בהשקעות בנכסים אינה עולה בקנה אחד עם הירידות במכירת הדירות, בהתחלות הבנייה וברכישת קרקעות. שלושה מחוזות הודיעו שהם בודקים מחדש את נתוניהם על-פי בקשה לשכת הסטטיסטיקה הלאומית, מה שמלמד שאפילו לאנשי המקצוע הסינים הנתונים נראים מוזרים. הנתונים הסיניים הוכיחו את ערכם באביב 2020, במהלך הערפל של תחילת הקורונה. הכל ידעו שהמדינה תחטוף מכה, אבל איש לא ידע כיצד היא תתפקד ומה תהיה לשכת הסטטיסטיקה הלאומית מוכנה לומר. הנתון הרשמי היה צניחה של 6.8% בתוצר ברבעון הראשון של 2020. סין מפרסמת את נתוניה במהירות, מה שהופך אותם לרבי חשיבות בעת טלטלה, אבל יש לנתח אותם בזהירות. כל תקופה של פחות משבוע נתונה להשפעות נקודתיות כמו חגים או מזג אוויר. צמיחה השנה עשויה רק לקזז צניחה אשתקד. לרבים מן הנתונים יש היסטוריה של שנים בודדות בלבד, ולכן בדיקתם היא יותר אמנות מאשר מדע. כדי להימנע מן המלכודות שבהסתמכות על הנתונים הבלתי-מקובלים, כלכלנים בוחנים שורה של מספרים ואינם מסתפקים בבודדים. הם כוללים בניתוח גם נתונים כמו ייצור אספלט ומכירת כרטיסי קולנוע. אם שבעה-שמונה מתוך עשרה נתונים מצביעים על הרעה, הם אומרים, אפשר לקבוע בביטחון שמצב התוצר כולו גרוע יותר. וכרגע התמונה ברורה: המצב רע מאוד.