1. בנימין נתניהו היה מעורב במו"מ שניהל ארנון מילצ'ן לכניסה לחברת רשת, זכיינית ערוץ 2, ובהנחייתו מסר שלמה פילבר מידע לצדדים ואף נפגש עימם בניסיון לקדם את העסקה. זו הייתה האמירה המרכזית של פילבר ביום האחרון לעדותו בחקירה הראשית (6.4.22), אשר הוקדש לתיק 1000. נזכיר: זהו תיק המתנות, בו נטען שנתניהו קיבל ממילצ'ן ומג'יימס פאקר מתנות במאות אלפי שקלים, בלא לדווח עליהן ובעוד הוא מטפל בענייניהם. העבירה המיוחסת לו היא מרמה והפרת אמונים, למרות שעדותו של פילבר - לפחות בחקירה הראשית - נראית כאילו היא מבססת גם עבירת שוחד. מאחר שהמדינה אינה טוענת לשוחד, עדותו של פילבר אמורה לבסס את המקרה הבולט ביותר של מרמה והפרת אמונים: ניגוד עניינים. נתניהו אינו אמור לפעול כנבחר ציבור בעניינים הנוגעים לידיד טוב שלו, ודאי כזה המעניק לו מתנות בהיקף ניכר. אם ההגנה לא תפריך את עצם קיומן של הפגישות ואת תוכנן, עדותו של פילבר בהחלט מסבכת קשות את נתניהו בתיק 1000 - שלדעת רבים הוא הברור ביותר מבין שלוש הפרשות שבכתב האישום.

2. נתעכב לרגע על עבירת השוחד, שכאמור איננה מיוחסת לנתניהו בתיק זה. בית המשפט העליון קבע לפני שנים, כי כאשר עובד ציבור או נבחר ציבור מקבל מתת ממי שזקוק לשירותיו - חזקה שהמדובר בשוחד. זוהי כמובן חזקה הניתנת לסתירה, אך הנטל הוא על החשוד/הנאשם להוכיח שלא התקיים היסוד הנפשי של השוחד ("בעד פעולה הקשורה במילוי תפקידו"). למשל: להוכיח שהנותן הוא ידיד נפש שמזה שנים נותן לו מתנות, עוד לפני שהגיע לתפקידו הציבורי. גם אז לא בטוח שהוא יזוכה, כי מה שמותר לאדם מן השורה עלול להיות אסור לאיש ציבור. על-פי החזקה הזאת, המתנות שקיבל נתניהו מארנון מילצ'ן ואולי גם מג'יימס פאקר היו שוחד. הם התעניינו בפעילות בשוק התקשורת הישראלי (בעיקר מילצ'ן), ונתניהו היה גם שר התקשורת שיש לו השפעה ישירה על הרגולציה וגם ראש הממשלה על כל הנובע מכך. אפילו אם נתניהו לא היה עושה דבר למענם, ניתן היה להרשיעו בקבלת שוחד מסוג "שלח לחמך על פני המים": אולי פעם נצטרך אותו. קל וחומר כאשר פילבר מעיד בפירוט כה רב על מעורבותו היזומה של נתניהו בכוונתו של מילצ'ן להיכנס לשותפות בערוץ 2. אגב: מעורבות פעילה זו עומדת בניגוד לפסיביות שמייחסת לו ההגנה בתיק 4000, שם נטען שהוא בסך-הכל חתם על המסמכים שהכינו לו אנשי הדרג המקצועי. יהיה מעניין לראות האם התביעה תטען שהתנהגותו של נתניהו בתיק 1000 (וגם בתיק 2000, בו הלך לפגישות עם נוני מוזס והעלה הצעות מעשיות) מהווה עדות שיטה לגבי תיק 4000. אבל זוהי כאמור רק הערת אגב. נחזור לעניין. מדוע, אם כן, לא הואשם נתניהו בשוחד גם בתיק 1000? אם נניח בצד הסברים קונספירטיביים בדבר רצונו של אביחי מנדלבליט להקל עימו, ייתכן שהסיבה לכך נובעת מאפשרות קיומו של ספק סביר. נתניהו היה מיודד עם מילצ'ן שנים רבות - על זה גם פילבר העיד - ובית המשפט עשוי היה לקבל את הסברו ולפיו המתנות היו חלק מאותה ידידות. ההסבר הזה פחות תופס לגבי פאקר, מבחינת אורך הידידות ומידת העומק שלה, אך הפרקליטות רצתה את שניהם באותו אישום. לפחות אחרי עדותו הראשית של פילבר, השאלה מדוע אין כאן סעיף שוחד רק מתחזקת; נחכה לחקירה הנגדית.

3. מעבר לשאלות הפליליות, יש חוסר נוחות למשמע הדברים. ראש ממשלת ישראל, אחד האנשים העסוקים ביותר בעולם, מוצא לא מעט שעות כדי לעסוק בשאלה מי ישלוט בערוץ תקשורת פרטי? התשובה מצויה בעדותו של ניר חפץ, ובעצם עומדת ביסוד כתב האישום כולו. חפץ סיפר, כי נתניהו מסוגל היה להקדיש לתקשורת יותר זמן מאשר לכל נושא אחר, למעט ענייני ביטחון. במשפחת נתניהו יש אובססיה לתקשורת ותחושה עזה של רדיפה על ידה. זה מסביר מדוע נתניהו התעסק בידיעות חסרות חשיבות באתר שלטענת אנשיו היה שולי, זה מסביר מדוע היו לו כל כך הרבה יועצי תקשורת, זה מסביר מדוע בסביבתו עסקו בספירה נוקדנית של פרסומים ובניתוח מידת אהדתם/עוינותם כלפיו. זה גם מה שהביא את נתניהו להיות מעורב במגעים של מילצ'ן לכניסה לערוץ 2. אומנם מילצ'ן עצמו - לדברי פילבר - הוא איש שמאל-מרכז, אבל נתניהו ודאי סבר שאם הוא יהיה בעל מניות מרכזי בערוץ הטלוויזיה החשוב בישראל, תהיה לו השפעה על התכנים. וכאן חזרנו לעולמות הפלילים: האם נתניהו סייע למילצ'ן כדי לקבל בעתיד תקשורת אוהדת, או פחות עוינת, בערוץ 2? אם כן, גם זוהי עשייה פלילית וחיזוק לעבירת המרמה והפרת האמונים.

ציטוט היום

"הבעיה הייתה שאיש לא רצה את המניות הללו, כי אתה קונה צרעת; אתה קונה 10% בחובות". (שלמה פילבר מדוע לא יכול היה ארנון מילצ'ן להיפטר ממניותיו בערוץ 10 ולהיכנס לשותפות בערוץ 2).