יתר על כן: הסכסוך באוקראינה הפך לשעת מבחן עבור מדיניות החוץ שהוביל ארדואן בשנים האחרונות, ובמיוחד בהקשר של מקומה של טורקיה במתח שבין המערב לרוסיה ושל מאמציה של אנקרה להוביל מדיניות חוץ עצמאית. מאז 2016 התקרבה אנקרה למוסקבה על חשבון יחסיה עם בעלות בריתה בנאט"ו. מהלך בעייתי ביותר במדיניות זאת היה ההחלטה הטורקית ב-2017 לקנות מרוסיה את מערכת ההגנה האווירית S-400, אשר הוביל לסילוקה מפרויקט המטוס F-35. היחסים בין אנקרה למוסקבה התפתחו למרות מחלוקות בין שתי המדינות בכמה אזורים: סוריה, לוב, הקווקז, ואף הסיפוח הרוסי של חצי-האי קרים ב-2014, שם יש מיעוט טטרי שטורקיה חשה זיקה אליו. על-רקע זה, העימות בין רוסיה לנאט"ו סביב המלחמה באוקראינה חייב את טורקיה לנקוט עמדה, גם אם באופן זהיר. העמדה הטורקית ביחס למלחמה באוקראינה היא לכן תוצאה של שיקולים שונים, ולפעמים מנוגדים, בהקשר היחסים בין אנקרה למוסקבה ולקייב, וגם במסגרת היחסים בין טורקיה לבעלות בריתה בנאט"ו. מצד אחד, טורקיה הביעה התנגדות פומבית לפגיעה בשלמותה הטריטוריאלית של אוקראינה וסגרה למעבר ספינות מלחמה רוסיות, למעט אלו החוזרות לבסיסן, את המייצרים בין הים האגאי לים השחור, בהתאם לאמנת מונטרה (1936). מנגד, למעט הונגריה, טורקיה מצטיירת כחברת נאט"ו המתונה ביותר מול מוסקבה. היא לא הטילה עיצומים על רוסיה ולא סגרה את המרחב האווירי שלה למטוסים רוסים. רשמית טוענת אנקרה שאי נקיטת צעדים אלו היא הכרחית כדי לאפשר לה לתווך בין הרוסים לאוקראינים, אך במקביל מדיניותה האמביוולנטית מאפשרת לה מרחב תמרון בעוד אף צד לא ימחה נגדה בחריפות. שר החוץ הטורקי גם הודיע שאין בכוונת טורקיה לפעול נגד האוליגרכים הרוסים המעוניינים למצוא מקלט בשטחה, כל עוד הם אינם מפירי חוק. ניתן להטיל ספק האם המדיניות הטורקית היא בת קיימא, במיוחד אם רמת המתיחות בין רוסיה למערב תגבר וכל צד ידרוש מטורקיה לנקוט קו עקבי בעמדתה כלפי המלחמה באוקראינה. אך בינתיים, החלטת אנקרה להתייצב לצד המערב, אומנם באורח הדרגתי ומוגבל, בניגוד להערכות פסימיות שלפיהן היא תתייצב בכיוון המחנה הפרו-רוסי, התקבלה בחיוב על-ידי בעלות בריתה. בנוסף, אחרי שנים שבהן חברות נאט"ו מתחו ביקורת, לעיתים קשה, על הממשלה הטורקית עקב התקרבותה לרוסיה, הקשרים שטורקיה טוותה עם רוסיה בשנים האחרונות נתפסים כיום על-ידי מדינות מערביות כיתרון, המאפשר ערוץ תקשורת עם ולדימיר פוטין. לכן, מאז תחילת המלחמה באוקראינה ניכר שינוי בטון ההתייחסות הכללי של מנהיגים רבים כלפי מקומה של טורקיה בשורות נאט"ו.

בפסגת נאט"ו האחרונה, שנערכה ב-24 במרס, נפגש ארדואן עם ראשי ממשלות ספרד, איטליה, בריטניה ואסטוניה, ועם נשיא צרפת, עמנואל מקרון. המנהיגים ובכללם מקרון, שבעבר התעמת מילולית עם ארדואן על-רקע המתיחות במזרח הים התיכון, הפגינו עמדה ידידותית כלפיו. בשולי אותה פסגה הצהירו צרפת, טורקיה ויוון על מבצע הומניטרי משותף במריופול. מקרון, ארדואן ומריו דראגי, ראש ממשלת איטליה, גם הודיעו על חידוש הדיונים לגבי האפשרות שטורקיה תקנה מערכת הגנה מפני טילים מתוצרת אירופית. עם זאת, טורקיה פסלה רעיון אמריקני לפיו תעביר את מערכת ה-S-400 שברשותה לאוקראינה ונכשל הניסיון הטורקי לשכנע את האמריקנים לארגן פגישה בין הנשיא ג'ו ביידן לארדואן. למרות המגעים בין ארדואן למנהיגים אירופים לפני ובזמן פסגת נאט"ו, לא נרשמה התקדמות בקשרי טורקיה עם האיחוד האירופי. הקריאות מצד אנקרה לחדש את הדיונים על תהליך ההצטרפות של טורקיה לאיחוד לא זכו למענה בבריסל. בנוסף, בהשוואה לקרירות זאת, ההתלהבות המופגנת שבה התקבלה הבקשה של אוקראינה להצטרף לאיחוד פגעה ברגשות טורקיה, שראתה בה סימן נוסף לאפליה שממנה היא סובלת בהקשר זה. עוד אינטרס טורקי הקשור במלחמה באוקראינה היא היותה מרחב פעולה חדש למל"טים מתוצרת טורקיה. אוקראינה הייתה המדינה הראשונה אשר רכשה מל"טים מטורקיה וברשותה 50-20 כלים מדגם TB2 מתוצרת החברה הטורקית בייראקטאר. בזמן הלחימה מול הכוחות הרוסיים, הצבא האוקראיני עשה שימוש במל"טים אלה בהצלחה רבה ופורסמו מספר סרטונים המעידים על יעילות ה-TB2. ההתלהבות שהצלחות אלה יצרו בחברה האוקראינית, שבין היתר באה לידי ביטוי בשירים המשבחים את בייראקטאר אשר זכו לפופולריות ברשתות החברתיות, עשו את המלחמה רקע ליחסי ציבור מוצלחים ליצרני TB2. הישגיו המבצעיים במאבק נגד המחתרת הכורדית בצפון עירק, בסוריה, וכן במלחמות האזרחים בלוב ובאתיופיה ובמלחמת נגרונו-קרבאך השנייה, נוסף למחירו הנמוך יחסית, הפכו את ה-TB2 למוצר מבוקש עוד לפני המלחמה באוקראינה. הישגיו מול הצבא הרוסי מהווים עליית מדרגה, העשויה להגביר בעולם עניין במל"ט שכבר רכש שם טוב בתחומו. עם זאת, ייצור המל"ט חשוף אף הוא להשלכות של המלחמה באוקראינה. ב-2021 הודיעה קייב שהיא תבנה מפעל לייצור חלקים מה-TB2. גם המנועים של הדגמים המתקדמים יותר שלו אמורים להיות מיוצרים באוקראינה. ניצחון רוסי עשוי להפסיק שיתוף פעולה זה והמשך המצב הנוכחי, הפוגע בתעשיה האוקראינית, יפריע לייצור המל"טים הטורקים. לכן, טורקיה נמצאת במצב פרדוקסאלי: המל"טים שלה מוצגים כהצלחה גדולה מצד אחד, אך מצד שני נפגעת יכולתה לייצרם. חשיבותה של אוקראינה גברה בהקשר זה משום שקנדה הטילה ב-2020 אמברגו על אספקת רכיבים הקשורים ליצור מל"טים בטורקיה, עקב מדיניות אנקרה בצפון סוריה וביחס למלחמת נגורנו-קרבאך השנייה. כיום עולים בנאט"ו קולות בדבר צורך לחשוב מחדש על מידת התבונה שבצעדי אמברגו נשק כנגד חברת הברית. אם תשתכנע קנדה לבטל את האמברגו, ייתכן שטורקיה תמצא חלופה לייצור באוקראינה. המלחמה באוקראינה התרחשה במקביל להפשרה ביחסים בין ישראל לטורקיה, שהגיעה לשיאה בביקור הנשיא, יצחק הרצוג, בטורקיה ב-9-10 במרס. למרות שגם ישראל ניסתה לתווך פשרה בין הצדדים הלוחמים, לא נראה שירושלים ואנקרה תופסות את ניסיונות התיווך שלהן כמתחרים. להפך: במסיבת העיתונאים שנערכה באנקרה במסגרת ביקורו, הרצוג בירך על המאמצים הטורקים. לטורקיה, כמדינה השוכנת לחופי הים השחור, יש אינטרסים ברורים וישירים יותר בסכסוך באוקראינה ביחס לאינטרסים של ישראל. טורקיה היא גם חברת נאט"ו ולכן לצעדיה בהקשר המלחמה נודעת משמעות גדולה יותר. משום כך נראה גם, כי מאמצי התיווך הטורקיים יהיו נחושים ומתמידים יותר מאשר המאמץ הישראלי בהקשר זה.