אני נוטל מפרשת השבוע, פרשת "אַ חֲרֵי מוֹת", מלים היקרות ללבי, שמסכמות דיון החודר לנבכי לבי, כפי שבא לידי ביטוי בפרשה שלנו בספר ויקרא. פרק י"ז, פסוקים י'- ט"ו - "כִּי הַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ". עם הביטוי המרטיט והמרגש "כִּי הַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ, אני הולך בדרכו של מי שנטל מפסוקים אלו את בניית דרך חייו היומיומיים. אני מתכוון לרב אברהם יצחק הכהן קוק, מי שהיה הרב הראשי הראשון בישראל, שהחליט בעקבות פסוקים אלו לא לאכול בשר ולשמור על אורח חיים צמחוני. על כך נתונה תודתי למורשת, שהשאיר הרב קוק לחברה הישראלית. כשאני כורך את תודתי בהתייחסות גם לפרשת "קְדוֹשִׁים", הבאה בעקבות פרשת "אַחֲרֵי מוֹת". האדם הראשון בספר בראשית נצטווה לאכול רק מן הצומח, רק לניצול נוח אחרי אסון המבול הותר לאכול בשר. אני נוטל מפרק י"ז פסוקים י'-ט"ו את התובנה "כִּי הַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ". אני מודע לשלל ההוראות הפרשניות בספרות המשנאית והתלמודית המתירות לאכול בשר. אני מקבל על עצמי את ספר החינוך המיוחס לרבי אהרון הלוי - הרא"ה בסוף המאה ה-13 "ראוי לנו לכסות הנפש ולהסתירו מעין רואיו טרם נאכל הבשר...". אני מקבל על עצמי את גישת הרב אברהם יצחק הכהן קוק הקושרת בין אי-אכילת בשר וחזון של כינון עולם של שלום במאמר המרגש ושובה הלב "חזון הצמחונות והשלום", בו כתב - "גם אם אָכַלְתָֹ בשר אמרה תורה כַּסֵּה הַדָּם, הָסֵר בּוּשָׁתְךָ וְרִפְיוֹן מוּסָרִיּוּתְךָ". מן הראוי לציין את העובדה, שהרב הראשי הראשון כרך את אי-אכילת הבשר עם חזון השלום. ובאכילת בשר הוא ראה בושה ורפיון מוסריות. ועל כך נתונה תודתי לרב הראשי הראשון של ישראל, הרב קוק. כחברה עלינו לשנן את שתי הפרשות ולתת להן ביטוי במערכות חיינו היומיומיים, כחברה עלינו לאמץ את התפיסה החברתית וההומנית לפיה כל בני האדם שווים "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְךָ לֹא תּוֹנוּ אוֹתו כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ". המחוקק נותן טעם לקביעתו. עלינו לראות את הגר אתנו כאזרח, וזאת הוא קובע מתוך הזיכרון ההיסטורי העצוב, שגם אנחנו נאלצנו לרדת מארצנו באסיה לשבור שבר ביבשת אפריקה, ולכן חובה עלינו לזכור ולשנן יום-יום את המשך הפסוק בספר ויקרא פרק י"ט פס' ל"ד: "כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם". בימים אלו - כשמגיפת הקורונה העמידה את החברה האנושית לא פעם חסרת אונים, כשהיא נתונה לאי ודאות רבה, במציאות בה רבבות אנשים על פני כדור-הארץ נתונים לאימת מוות ורבבות ברחבי העולם התייסרו בבתי חולים - יש משמעות רבה להיות קשוב לערכים של פרשת השבוע - לערכי הסולידאריות החברתית שבאים בה לידי ביטוי.

היסטוריה ארוכה

פרשה הנפתחת בביטוי "קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹש אֲנִי ה' אֱלוֹהֵיכֶם" (ויקרא י"ט 2) אומרת לנו, שהקדושה של "מַמְלֶכֶת כּוֹהָנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" מחייבת אותנו ל"לא תִּקּוֹם וְלֹא תִּטּוֹר" ומחייבת למלא את תכניה הערכיים של המצווה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא י"ט 18). המצווה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", ניתנה לנו, בני ישראל, בהר סיני, כחלק מנאום ארוך ומפורט של מנהיג בעל שיעור קומה, משה, נאום בו ישנה התייחסות לשאלה החשובה והרלוונטית ביותר, שאלת הקדושה של עם ישראל, ושאלת משמעותה של קדושה זו לגבי האדם, כל אדם, וכל עם. הקדושה אינה באה לידי ביטוי בטקסים כאלו ואחרים - הקדושה היא במערכת היחסים ההומאניים, שנשתית באורחות חיינו היומיומיים.

הָרֵעַ, שאנחנו נדרשים לאהוב כמונו, כולל גם את בן העם האחר החי בארצי. באותה מידה שאני מתחשב בצרכים ובדרישות שלי, אני מחויב גם כלפי גֵּר הַגָּר לידי. עלינו לזכור כי גם אנו היינו כאלו לאורך היסטוריה ארוכה. אני מודע, שקשה לכתוב משפט של אהבת בן העם האחר, כשברחובות תל אביב, בני ברק, באר שבע וחדרה נרצחו אנשים, רק מפני שהם יהודים על-ידי שנאה חסרת מעצורים של ערבים קנאים, המבקשים להביא את שני העמים אל תהום החיים. שמירה על עולם התכן של "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" מחייב אותנו להתריס נגד מי שמאחל מוות לאנשים שהפגינו, והוא אינו תמים דעה עם המפגינים, שדעתם אינה נוחה לו, הוא פוגע במשמעות ביטויי הקדושה, אותם אנחנו נדרשים לאמץ. פרשת השבוע קוראת לנו להתריס נגד מציאות של חלוקה קוטבית בעוגת ההכנסה הלאומית בין עובדים ומעסיקים בחברה הישראלית. הקדושה מחייבת קיומה של חברה, המושתתת על אדנים של צדק חברתי, אדנים השומרים על זכויותיו של ההון האנושי, של האדם העובד - "לֹא תַּעֲשׁוֹק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִּגְזוֹל, לֹא תָּלִין פְּעוּלַת שָׁכִיר אִתְּךָ עַד בּוֹקֶר" (ויקרא י"ט 13). יש כאן קריאה לקיומה של חברה, בה חייבים להיות יחסי עבודה לא של ניכור חברתי, לא של פערים חברתיים, אלא חברה החותרת למערכת שוויונית. חברה בה לא יהיו חצי מיליון ילדים מתחת לקו העוני. הפרשה מנווטת אותנו ב"אָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" לכינונה של חברה, בה לא יהיה ניצול של אדם בידי אדם - "לֹא תַּעֲשׁוֹק אֶת רֵעֲךָ". חברה בה יש לגיטימיות לתופעה של ניצול עובדים באמצעות חברות קבלן, זו חברה שיש בה פגיעה גסה בביטוי "קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ" ב"לֹא תַּעֲשׁוֹק אֶת רֵעֲךָ" וגם ב-"אָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". חברה, בה יש לגיטימיות לחברות קבלן, זו חברה בה יש לגיטימיות לפגיעה בזכויות של אדם עובד, זו חברה שלמעשה מצמצמת את ערכי "ואָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", זו חברה הנוטלת מהמצווה את נשמתה ומסרסת את כל תכניה.

גר הגר בתוכנו

חברה, בה מנהיגי ציבור יכולים לצרוח מעל כל כיכר ומתחת לכל מיקרופון לעברם של מהגרי עבודה ש"הם סרטן", דורשים "לכלוא אותם במחנות מעצר", "לגרש אותם", מנהיגיה מחללים את הציווי בפרשה שלנו. מחללים את הציווי "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תּוֹנוּ אותו, כְאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ" (ויקרא י"ט 33). למרבה הצער, הכלכלה הישראלית שופעת גילויים של אי-שמירה על הרמה הבסיסית, הנדרשת על-פי קוד הקדושה המופיע בפרשת השבוע. רמת הקדושה ב-"לֹא תַּעֲשוֹק אֶת רֵעֲךָ" עולה על שרטון במיוחד, כשמדובר ב"גֵּר הַגָּר בְּתוֹכֵנוּ". הרמה הבסיסית של "לֹא תַּעֲשׁוֹק אֶת רֵעֲךָ" מעלה על שרטון של קשיי חיים משפחות מרובות ילדים, הכורעות תחת נטל הקיום, כשמערכת שלטונית מנפחת את מערכות הממשל של בשרים ובסגני שרים, כשאזרחים רבים הם כיום מחוסרי עבודה. ואולי יש צורך לרדת מאגרא רמא של שאלות חברתיות גבוהות ולרדת לבירא עמיקת של חיי היום יום. לשאול את עצמנו, האומנם אורחות חיינו ונוהגינו בחיי המעשה תחומים ב-ד' אמות של המחויבות בפרשה שלנו החוזרת ונשנית בתפילה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". והלוואי ונצטנע מעט ונסתפק בשמירה על המעט בחיי היום יום בכביש, ברחוב ובכל מפגש עם אדם באשר הוא אדם. נהיה ראויים לאמירה "אמר רבי עקיבא... ואהבת לרעך כמוך". אמירה המעוגנת בלבה של הפרשה שלנו. לבה של הפרשה פועם ערכי סולידאריות חברתית. בלבה פועמת הכמיהה להגמוניה של ההון-האנושי ולא של ההון, שלמרבה הצער, מצליח להשתית מציאות של עובדי קבלן, שמספרם הולך וגדל משנה לשנה.