כשסין מחליטה, היא מעבירה עשרות מיליוני אנשים ממקום למקום, ואיש לא פוצה פה. פוטין, מהלך חודש, הצליח לפנות מרצונם למעלה משליש מאוכלוסית אוקראינה. לעולם לא היה אכפת מאוקראינה לפני כן, ומסתבר שגם לא עכשיו. בימים הראשונים היו אלו שיקולי אספקת אנרגיה לארופה. אחר כך האיום של שימוש בנשק גרעיני או פרוץ מלחמת עולם. כך או אחרת, מנהיג העולם החופשי "חיזק את ידי האוקראינים" - עד שהאחרון מהם יפול ודמו ירווה את האדמה. מה באמת אכפת לעולם, כי ברור שזה לא גורל האוקראינים? נפילת פולין ושאר ארצות סובבות. פחדן הוא שאם אוקראינה תכבש ותיפול, מדינות אחרות יפלו כמו קוביות דומינו.
הפחד מפני הקורה באוקראינה דומה למה שקורה עם נגיף הקורונה. את המתים והחולים אנחנו סופגים, ומספרם בארה"ב כבר עבר את המיליון, אך הפחד האמיתי הוא שהמחלקות בבתי חולים תקרוסנה מעומס. אולי צריך ללמוד מסין: כשאין מספיק מחלקות, בונים בן לילה בית חולים חדש. וכשאין מקום או זמן לקבור את המתים, שורפים את הגופות.
קוביד-19 על הוריאנטים השונים שלו היה טוב מאוד להרבה אנשים. אנשים עזבו את מרכזי הערים ועברו לגור במקומות יותר נוחים. הבנו שאין צורך להופיע מדי יום למקום עבודה מסודר. פלטפורמה בשם "זום" הפכה לשם דבר. החלפנו חנויות בשרות לדלת הלקוח. חברות התובלה (משאיות, אוניות) גרפו רווחי עתק. כך גם רשתות חנויות כמו קוסטקו, וולמרט, אמזון ואחרות.
מחסור במוצרים כמו ניר טואלט, מגבונים לחים מטהרים, תירס או טונה בקופסאות, אורז וכדומה הוחלף במחסור במשקאות חריפים במחיר מאות, אלפי ולעיתים עשרות אלפי דולרים לבקבוק, או במוצרי יוקרה כמו תיקי שנל, גוצ׳י או פראדה. יש כל כך הרבה כסף בשוק, שאנשים פשוט לא יודעים מה לעשות. אין מעצורים. העיקר להשיג את מה שרוצים באותו רגע, כי אנחנו משועממים מאד, האישה והילדים משגעים אותנו וצריך להתפנק - זמן כה רב לא טסנו והשתוללנו.
ממשלות הזרימו כסף בקצב אדיר, ואנשים נהיו עצלנים, בררנים ועקשנים, כי הם התרגלו לשבת ולא לעבוד, ושמישהו ימחוק חובות, ידחה תשלומים או ישלם עבורם. חברות הביטוח הרפואי חגגו, כי הן המשיכו להעלות את התעריפים, אך אנשים דחו טיפולים ולא ראו רופא מזה למעלה משנתיים. וחברות התרופות השתוללו לגמרי - במקום לאפשר תרופות זולות ויעילות נגד הנגיף, העולם כולו חוסן בחיסונים שיעילותם הולכת ופוחתת עם הזמן, והם לא מענה מתאים לנגיף שעדיין רב הנסתר מהידוע עליו.
כוח מדומה
אך יותר מכל, המגיפה נתנה לדמוקרטים הזדמנות פז להשתלט על ארה"ב ולודא שכל זכר לנשיא דונלד טראמפ ומעשיו ימחק כבר מהיום הראשון של כניסת ג'ו ביידן לתפקיד. לכתוש ולהרוס עד היסוד, עד אפר דק, רק שלא ישאר זכר, ויחל עידן שלטון הברזל של הדמוקרטים לאלף שנים (כמובן שארה"ב תתפורר בקצב כה מהיר שלא ישאר ממנה דבר בקרוב ממש).
כמו המגיפה, כך גם מלחמת ההשתלטות על אוקראינה הייתה טובה, טובה עד מאוד (אולי חוץ מאשר לאוקראינים עצמם). ראשית היא הסבה את תשומת הלב מכשלונותיו של הנשיא ביידן לעבר מקום רחוק, ושם פוטין אשם. אם נדבר על פוטין וסבל האוקראינים, ונניף את דגל אוקראינה ונתרום כסף לשלל גופים המצילים את האוקראינים, נשכח את מחיר הדלק והאינפלציה החוגגת והנגיף והאלימות והפשיעה והגניבות לאור יום במרכז בורלי הילס; ונרגיש טוב.
שנית ניתנה סיבה להשתלט על נכסיהם של אחרים שבעבר לא אהבנו ולא סבלנו, כי הם ניקרו לנו את העיניים, וגם לא היו ענווים. הרגשת הכוח המדומה היא כה משכרת, הנה אנחנו כל יכולים, ואנחנו נעניש את כל מי שאנחנו לא אוהבים (יבוא יום ונתפכח, אנחנו כבר לא מעצמת על, וישנן אלטרנטיבות, והאיומים שלנו לא בדיוק יעילים)!
שלישית כל כך הרבה גופים שכבר לא היה צידוק לקיומם מצאו להם אפיק פעולה חדש: הם כולם עוזרים לפליטים האוקראינים ומצילים אותם, שהלב נכמר ומיד חייבים לפתוח את הארנק ולשלם, והרבה. כך כך הרבה כסף זורם לו לכיוון הפליטים האוקראינים שודאי טוב ולהם וכל מחסורם מתמלא עד גדוש הגדות. למה דומה הדבר? לוס אנג׳לס מוציאה כך כך הרבה מאות מיליוני דולרים בשנה על בעית חסרי הבית, שאם רק נחלק את הסכום במספר חסרי הבית, כבר מזמן היה להם בית (שכנראה אפילו אני לא יכול להרשות לעצמי). אבל מה יעשו אז הפוליטיקאים והארגונים למיניהם ללא הכסף והרגשת הכוח?
ניחא, בדיוק כמו חסרי הבית בלוס אנג׳לס, שמספרם הולך וגדל ומצבם הולך ומדרדר ככל שהסכומים האגדיים המוצאים "עליהם" הולך וגדל, כך בדיוק - אותה קורולציה - גם עם הפליטים האוקראינים. הזרמת כספים אינה פתרון, וודאי שאינה פתרון יעיל. את זאת אנחנו לומדים על-ידי קוביד-19 (לפחות כאן בארה"ב), עם חסרי הבית בלוס אנג׳לס ובקרוב ממש נחוש זאת עם הפליטים מאוקראינה.
אוקראינה אינה סוף העולם. אכן הדבר מקומם שיכול לקום גברתן ולנסות להשתלט בכוח על ארוחת הצהרים של ילד חלש יותר, אך כשכל שאר הילדים עומדים מסביב ומריעים (או לפחות משותקים גם הם מפחד), ההתנהגות תמשיך, ובכל זאת מחר יחזרו כולם לבית הספר לאותה חצר משחקים. אוקריאנה נתנה לכל כך הרבה גורמים הזדמנות פז, שכל הפליטים ומקצת ההרוגים "היו שווים את זה" גם אם לא נעים להודות בכך בריש גלי. פשוט, עשינו מכך ענין גדול ממה שהוא, כי אנחנו טובים בלדבר, אך כשהדיבורים לא מגובים במעשים, הרי שהם חסרי משמעות לחלוטין.
