הסגרים הללו פוגעים במשק ובמאמצים לשקם אותו, ממשיך אקונומיסט. בניגוג להכרזותיו של שי, הממשלה הידקה את שליטתה על הכלכלה ומציקה ליזמים המצליחים ביותר. מגזר ההיי-טק הפורח-לשעבר מצוי כעת בטיפול נמרץ, ושווי השוק של עשר החברות הגדולות בתחום ירד ב-1.7 טריליון דולר לאחר שורה של צעדים רגולטוריים נגד המגזר. בשבועות האחרונים ניסתה המפלגה לבצע פניית פרסה, אבל המשקיעים הזרים מודאגים. עשר הגדולות הללו מוערכות כיום במחצית השווי משל מקבילותיהן האמריקניות.
סין מנסה ליצור דור חדש ונאמן של חברות הזנק, אשר יממש את מטרות המפלגה. לדבריה, רבבות חברות חדשות נוצרו, במיוחד בתחומי מיחשוב הענן, רובוטיקה ובינה מלאכותית. המשקיעים המקומיים מריעים להן, אבל אקונומיסט טוען שרבות מהחברות הן חסרות ממשות או אפילו תרמית מעשה ידיהם של פקידים הרוצים לעמוד ביעדי הצמיחה שהוצבו להם. וענף היי-טק המונע בידי סובסידיות ופחד, ואשר מנותק משיטת ההון-סיכון העולמית, ייכשל בחזית היזמות.
הבעיה השלישית היא אוקראינה ומדיניות החוץ. שי התייצב לצד רוסיה, מתוך הנחה שהמערב בשקיעה. אבל יש לזה מחיר: פגיעה בקשרים עם ארה"ב ואירופה, שהן השווקים העיקריים של סין. בניגוד לתקוותה של בייג'ינג, אירופה התייצבה לצידה של ארה"ב ונאט"ו התחזקה. תדמיתה של סין במדינות העשירות מצויה במצבה הגרוע ביותר מזה שני עשורים; זהו המצב גם בכמה מדינות מתפתחות, כמו הודו, החוששות מתוקפנות סינית.
יהיה זה מטופש להמעיט בכוחה של סין, מדגיש אקונומיסט. הממשל הריכוזי שלה מאפשר לרכז משאבים ביעדים אסטרטגיים; את דעת הקהל ניתן לתמרן. עצם גודלו של השוק המקומי מאפשר לחברות לצמוח מבלי לצאת מהמדינה, וסיכויי הרווח תמיד ימשכו חברות זרות. אבל שיטת הממשל הסינית יוצרת פגמים חדשים ככל שהיא יותר מרוכזת. משטרים סמכותניים יכולים להשיג תוצאות, אך שונאים להודות בכשלונות. ככל שדימויו הרשמי של שי יועצם, כך תעמיק הסכיזופרניה. ככל שהפקידים מתחרים יותר להשיג תוצאות, כך הממשל פחות יעיל; אם הם חוששים לדבר, אין משוב. היכולת לשנות כיוון היא המבחן לסיכוייה ארוכי הטווח של סין; נכון לעכשיו, זה לא קורה.
