בשנת 2018 זיהתה הנהלת פורד סיכון מצד מתחריה בתחום הרכבים החשמליים, והחליטה שלא לייצר רכבים חשמליים מאפס כפי שהם עושים, אלא לשדרג את ה-F-150 הקיים ולהתקין בו סוללות קיימות. היה זה הימור טכנולוגי ולפארלי היה ברור, כפי שאמר, שהעונש על כישלון יהיה כבד. הצוות שעבד על הטנדר העריך שיימכרו רק 20,000 ממנו בשנה; פארלי, אשר מונה למנכ"ל בדצמבר 2020, השתכנע שהחברה חייבת להשתנות מן היסוד.
בכירים רבים בתחום הרכב מודים, כי אחד היתרונות הבולטים של טסלה הוא בפיתוח תוכנה המפעילה את מנועי מכוניותיה, מנהלת את הסוללות ומיידעת את הנהגים והנוסעים. זו אחת הסיבות לכך שטווח הנסיעה של מכוניותיה גדול משל המתחרות. טסלה גם יכולה לעדכן מרחוק את התוכנה בכל מכוניותיה, יכולת שהמתחרים החלו להציג רק לאחרונה. את רוב המכוניות של היצרנים הוותיקים יש להביא למוסך לצורך תיקונים ושדרוגים זעירים.
לכן, הדבר המדאיג ביותר את פארלי בטנדר שלו הוא באגים בתוכנה הכוללת מיליוני שורות. כדי להתמודד עם משימה זו, הוא השקיע חודשים של מאמץ עד שגייס את דאג פילד, אחד הבולטים ביותר בתחום התוכנה לשעבר, שמילא תפקידים בכירים בטסלה ואפל. פילד, שבתחילת דרכו עבד בפורד, אמר לטיימס, כי משך אותו הסיכוי להקים צוות טכנולוגי בחברה בעלת 100 שנות ניסיון בהנדסה וייצור.
נכון לעכשיו, וול סטריט תומך במהלכיו של פארלי – כולל חלוקה של פורד לשתי חטיבות: האחת לרכב רגיל, והאחרת (בראשותם שלו ושל פילד) לרכב חשמלי. ערב הפלישה לאוקראינה נסחרה מניית פורד ב-25 דולר – פי ארבעה מהשער כאשר פארלי נכנס לתפקידו. המלחמה הפילה את שערה ל-15 דולר, אך שווי השוק שלה עודנו גבוה משל ג'נרל מוטורס. אולם, בעוד שווי השוק של טסלה הוא טריליון דולר, פורד עומדת על 62 מיליארד דולר בלבד.
אין פלא, אפוא, שרוב זמנו של פארלי מוקדש ל-F-150 לפני נסיעת המבחן שלו, הוא סייר במשך שעה בפס הייצור. בסמוך לו עבדו כלים כבדים בהריסת הקירות והרצפות בנויי המלט בבניין שהוקם בשנות ה-1930 לייצור מודל A של פורד; החלל שיתפנה יאפשר להרחיב את ייצור הטנדר החשמלי. פארלי שאל את העובדים לשלומם ומה נחוץ להם. אחד מהם, מייקל ג'ונסון, ביטא חשש נרחב: ביטחון המשרות, שכן ייצור רכב חשמלי מצריך פחות עובדים מאשר רכב דלק. פארלי השיב, שבכוונת פורד לבנות בעצמה את המנועים והצירים לרכבים החשמליים, כך שתהיה מספיק עבודה לכולם. עתידה של פורד תלוי בהתממשות החזון הזה.
