שירות הביטחון הכללי כפוף ישירות לראש הממשלה. הוא עושה תפקידו נאמנה לציבור בישראל, לרוב הוא מצליח, לעיתים נכשל. בכל מקרה יש להודות לשרות על תרומתו לאורך השנים לביטחון ישראל. בואו ננתח את פעולתו של ראש השב"כ כאשר המליץ, על-פי המצוטט בעיתונות, לראש הממשלה למנוע מח"כ בן-גביר להגיע לשער שכם.

סעיף 9א לחוק חסינות חברי הכנסת

ראש הממשלה פעל על-פי סעיף 9 א לחוק חסינות חברי הכנסת, הנותן חופש תנועה מלא לחברי הכנסת ברשות הרבים של מדינת ישראל, למעט במקרה של סכנה לביטחון המדינה, או במקרה של חשש להפרת סוד. החוק עצמו לא מגדיר מהן אותן החרגות, אך היועמ"ש לממשלה שמגר פרסם הנחיה בשנת 1973 היוצקת תוכן ל 9א' את ההנחיה לא מצאתי (בגלל יושנה) אך בעיתונות פורסם כי החלטה על הגבלת תנועה של ח"כ מחייבת חוות דעת מקצועית של גורם ביטחון בכיר ואני מניח שראש הממשלה פנה לראש השב"כ על-מנת שיסגור לו את הפינה הזו בכתב, וראש השב"כ אכן סגר לבנט את הפינה בכתב. ולכן כאשר בן-גביר נעצר בגדרות המשטרה בכיכר צה"ל הוא הוקף על-ידי כוחות משטרה, אחד השוטרים ענק פי שניים בגובה מבן-גביר, בן-גביר לא ניסה לעשות טריקים, ולא הגיע באותו יום לשער שכם.

בג"ץ מיעארי (שנת 1985)

וכך נאמר בבג"ץ מיעארי אשר עסק אף הוא בחופש התנועה של חברי הכנסת: "חסינות המוקנית לחבר הכנסת בסעיף זה (סעיף 9 לחוק החסינות - ש.נ.) מתירה לו גישה לכל מקוס שאינו רשות היחיד, במובן זה שהוא רשאי לגשת לכל מקום ציבורי, משמע למקום אשר לציבור או לחלק ממנו זכות גישה אליו... וכל מקום בו יכול חלק מן הציבור לגשת למקום מסוים, חלקו של חבר הכנסת עמו...

ההוראה אינה מאפשרת דרך משל לשלול מחבר הכנסת את הגישה לציבור בוחריו ואוסרת על שלילת הגישה מחבר כנסת למקומות ולאירועים שבהם. נוכחותו אינה רצויה למישהו".

נוכחותו איננה רצויה למישהו

בואו נבחן אם כך האם חופש התנועה נמנע מבן-גביר מסיבות ביטחוניות או משום "שנוכחותו איננה רצויה למישהו". לטעמי אין חולק שנוכחותו של בן-גביר לא רצויה לחמאס, מאוד לא רצויה לחמאס, החמאס איים על ממשלת ישראל, ממשלת ישראל נתנה לאיום הזה פרשנות של סכנה ביטחונית, מה שהיווה כסת"ח של צמרת הביטחון במדינה, לכסת"ח את ראש הממשלה ולהגביל את חופש התנועה של בן-גביר.

ליקוי המאורות בהחלטת ראש השב"כ

א) ראש השב"כ והשב"כ כולו נמצאים כעת במגננה. המחדלים באיתור וסיכול פעולות הטרור האחרונות כואבים מאוד לשב"כ. הדבר האחרון שהשב"כ רוצה זו התלקחות מחודשת כעת, ולכן השב"כ פועל לדעתי להישגים קלים בטווח הקצר תוך שהוא מפקיר בפועל את ביטחוננו בטווח הארוך. ב) כניעה לאיום של הצתת הגבולות אשר בגינה מוגבלת תנועתו של חבר כנסת, היא מדרון חלקלק. היא מעבירה את הדמוקרטיה הישראלית לשלטון אויבינו, הם יחליטו מי ינוע להיכן ומתי, ואם לא הם יורים. ג) כניעה כל כך מבישה לאיומים כאלה מהווה נזק גדול פי כמה מביקור של איזה חבר כנסת בשער שכם. ד) חולשתו של השב"כ עקב הפקשושים האחרונים, מסכנת אותנו בנאמנות עיוורת של צמרת השב"כ לראש הממשלה, ללא איזונים ובלמים ראויים, מה שמחשיד את חוות הדעת המקצועיות של הצמרת הזו כאילו מדובר בחוות דעת אשר נועדו לרצות פוליטית את ראש הממשלה, ולהבטיח את המשך כהונת ממשלתו העומדת ממילא על כרעיים של תרנגולת, או שמא היות הממשלה רעועה, וסכנת נפילתה מוגדרות אף הן כסכנה ביטחונית, ומי יודע אנה נגיע עם סיכונים ביטחוניים כאלה. חבל, חבל מאוד שראש השב"כ הכניס ראשו לשאלה פוליטית, תוך כניעה לאיומי החמאס, כאשר התוצאה שחבר כנסת מנוע מלהגיע למקום אליו כל אחד יכול להגיע, למעט אלה שהחמאס פוסל, וכאשר ברור שהכניעה לאיומי חמאס רק מגבירה את התיאבון של מחוללי הטרור הנקלים. ולסיכום, שירות הביטחון הכללי של מדינת ישראל עובד עבור מדינת ישראל, בחריצות, בנאמנות, אנו מודים לו על כל סיכול. שיקולי ראש השרות הם מאוד מורכבים, הוא ודאי טועה לפעמים, אך אסור לו לטעות יותר מידי, ודאי לא בשאלות מאוד יסודיות הנוגעות לשורש הדמוקרטיה.