גורמי ביטחון המליצו לראש הממשלה להגביל את תנועותיו של חבר הכנסת איתמר בן-גביר מסיבות ביטחוניות. לטענת גורמי הביטחון, היה להם מודיעין שהצביע על כך שהגעת בן-גביר לשער שכם בירושלים תצית את "שומר חומות 2", ולכן על דעתם המקצועית של הממליצים היה עלינו למנוע מח"כ בן-גביר מלהגיע לשער שכם, וזאת על-אף חופש התנועה (שאינו בלתי מוגבל) לו הוא זכאי מתוקף חברותו בכנסת.

עדיף שבן-גביר לא היה נבחר לכנסת

אז בואו נתחיל מזה, שאני, כאזרח המדינה, הייתי מעדיף שאיתמר בן-גביר לא יכהן בכנסת. לא הצבעתי למפלגתו, יש חברי כנסת נוספים שלא הייתי רוצה לראותם בכנסת, אם משום קיצוניותם (הרשימה המשותפת) ואם משום חוסר התאמתם לטעמי, אבל אנו בדמוקרטיה, כל קול קובע ולכל קול יש אותו משקל, ואם בן-גביר קיבל די קולות אזי הוא ח"כ כשר לכל דבר ועניין, כנ"ל עם חברי הכנסת טיבי, עודה וחבריהם מהצד השני של הקיצוניות, וכנ"ל עם עוד חברי כנסת, חלקם שרים, אשר לדעתי לא ראויים לטעמי להנהגה (ואשר נזקם רב משמעותית מנזקם של הקיצונים).

האם נשקלו כל השיקולים ולכל שיקול ניתן משקל ראוי

האם גורמי הביטחון שקלו גם מה הנזק הביטחוני שבהגבלת תנועת חבר הכנסת? כנראה שלא, כי אם היו שוקלים, היו שיקולי הנזק מתפרסמים ממש כפי שהתפרסמו שיקולי הגבלת התנועה, ואני לא ראיתי כל פרסום על נזק ביטחוני אפשרי כתוצאה מהגבלת התנועה. כפי שאמרנו בכותרת, שיקולים ביטחוניים אינם משחק סכום אפס, לכל המלצה יש יתרונות וחסרונות, על הממליץ להציב בפני עצמו את היתרונות והחסרונות, לתת לכל מרכיב משקל בהמלצתו, והתוצאה הסופית היא ממוצע משוקלל (תוחלת התועלת או תוחלת הנזק) של השיקולים והמשקלים. ומאחר שהממליצים לא פירטו בפנינו את שיקולי הנזק הביטחוני ששקלו בהמלצתם להגביל את התנועה (ומכאן על-פי עקרונות המינהל ההמלצה פסולה) בואו ננסה אנו להבין מהו הנזק שבהגבלת תנועה של חבר כנסת בנסיבות המקרה שלפנינו.

הרתעה, כוח, בנייתו, שימורו, טיפוחו

מהם הכלים העומדים לרשותנו בהתמודדות הביטחונית שלנו לאורך השנים ומול אויבינו השונים: 1. הרתעה - החוכמה הביטחונית היא יצירת משוואה של חוסר כדאיות לאויב. הוא צריך להבין שעדיף לו לשבת בלול מאשר להתמודד מול הכוח והחוסן הלאומי שלנו, למשל באוקראינה, על-אף החוסן הלאומי הראוי לציון של האומה האוקראינית, שהתברר רק לאחר הפלישה, היה חסר שם מרכיב הרתעה משמעותי לפני הפלישה, וכעת מאוחר מידי, לא הייתה הרתעה, הייתה מתקפה רוסית ברוטלית, האוקראינים שורדים אך המכות שהם סופגים הן אנושות והסוף מי יישורנו. בעוד שהרתעה ראויה אשר הייתה משקפת את שדה המוקשים הצפוף אליו נכנסו הרוסים הייתה אולי מונעת את כל הסיפור הקשה הזה מלכתחילה. 2. הכוח, בנייתו, שימורו, טיפוחו - הרתעה ללא כוח איננה קיימת. חובה לתת מידי פעם לאויב בראש, אחרת ההרתעה מתבזבזת לריק, הכוח חייב להיות לאין שיעור רב יותר משל האויב, באשר כל תזכורת חייבת להיות מאוד כואבת על-מנת ליצור משוואת הרתעה משמעותית חדשה.

גופי הביטחון הכריזו קבל עם ועולם - אין לנו כוח וחוסן להתמודד מול הטרור

ומה המשמעות של חוות דעת ביטחונית המתבססת על מודיעין המצביע על שומר חומות 2 - אשר כתוצאה ממנו מוגבלת תנועתו של חבר כנסת? משמעותה היא:

• שאין לגופי הביטחון הממליצים ולעם ישראל כוח וחוסן לעמוד בשומר חומות 2.

• שאין לגופי הביטחון כוח להגן על ירושלים.

• שאין לגופי הביטחון כוח להגן על חבר הכנסת ועל הציבור אם יגיע למקום ציבורי אליו הוא מבקש וכל אחד אחר זכאי להגיע אליו.

• שגם אם הממשלה תדחה את ההמלצה על הסיכון הביטחוני הקיצוני שבתנועת חבר הכנסת, עדיין יהיה כסת"ח.

• שורה תחתונה - אין לנו הכוח והחוסן הלאומי להתמודד מול הטרור + בתוספת כסת"ח והכל לכאורה למען הביטחון.

היתרונות בטווח הקצר הן אסון בטווח הארוך

ואם אין לנו כוח להתמודד מול הטרור, המשמעות היא שבהמלצה חסרת אחריות לדעתי, ההרתעה הלכה פייפן, כל מה שצריך הטרור מעתה והלאה הוא ללחוש "מודיעין" באוזני השליחים הבכירים שאנו שולחים אליו השכם והערב על-מנת להתרפס לרגליו, ואנו נרקוד לפי חלילו. כי הרי איננו רוצים שומר חומות 2 - איננו רוצים מלחמות באופן כללי, אז אתם יודעים מה? בואו נארוז ונחזור לוורשה, מקנז' וצנעא ובכך נקצר את הסבל גם ליהודים וגם לערבים בארץ ישראל.

אצלנו בן-גביר הוא קיצוני - אצלם גם הורוביץ מיכאלי לפיד וגנץ הם בדיוק אותו אויב

אנחנו מבדילים בין בן-גביר לבין הורוביץ וחבריו לשמאל. הטרור לא מבדיל, בן-גביר והורביץ פסולים בעיניהם באותה מידה, כולם יהודים הרואים בישראל כמדינה יהודית, כמולדתם/מולדתנו ולכן אין להם/לנו מקום כאן, ובכניעתנו לגחומות הטרור "מסיבות ביטחוניות" אנו מציגים מדינה חדלת פירעון ביטחוני הקוראת לאויביה "בואו תתקפו אותנו, אנו בעמדת חולשה קיצונית שלא היינו בה מעולם, זו ההזדמנות, מי יודע אם תחזור", התמונה הזו גם מתאימה לשבירותנו הפוליטית ולהיות הממשלה תלויה באסלם הקיצוני, ואף אם הנהגתנו לא רואה כך את התמונה, הרי שאויבינו כך בדיוק רואים אותה, ולטעמי הם לצערי צודקים, והכל, הכל נובע משיקול דעת מקצועי ביטחוני שגוי מהיסוד, לטעמי מוזמן פוליטית, כאילו שיקולי ביטחון הם משחק סכום אפס, כאילו עתידנו הביטחוני בטל עקב אינטרסים ביטחוניים קצרי טווח, כאילו כניעה מוחלטת ל"מודיעין" שמספק לנו האויב, כניעה המונעת תנועת חבר כנסת או כזו הפוגעת בדמוקרטיה הישראלית בכל היבט אחר, מועילה לביטחון, או מונעת פגיעה בביטחון, נהפוך הוא.