קאזימיר בלאומילך מסכן. הוא לא הספיק לסיים את עבודות החפירה והמבצרים ברחוב בלפור ברעננה, וכבר צריך את הכל להרוס ולעבור לרמת אביב. עוד פעם תעלות, עוד פעם מבצרים, עוד פעם מצלמות, קאזימיר בלאומילך נהנה מהחשיפה אבל אין לו כבר כוח, הוא רוצה כבר לחזור הביתה, לבית המשוגעים.
בואו ניזכר בסיפור (על-פי ויקיפדיה)
"תעלת בלאומילך" הוא סרט קולנוע ישראלי קומי-סאטירי בבימויו של אפרים קישון שיצא לאקרנים ב-1969. הסרט מבוסס על הומורסקה בשם "אגדה על תעלה בתל אביב" של קישון, שפורסמה לראשונה בשנת 1952 ונכללה בספר "אלף גדיא וגדיא".
הסרט זכה להצלחה קופתית ולביקורות אוהדות, זכה בפרס הסרט הזר בפסטיבל הסרטים של ברצלונה ובפרס חבר השופטים בפסטיבל הסרטים של מונטה קרלו, והיה מועמד לפרס גלובוס הזהב. בסרט מופיע חולה רוח בשם קאזימיר בלאומילך (מגרמנית: Blaumilch, "חלב כחול" [שוחק על-ידי בומבה צור א.ה.]), אשר נמלט מבית המשוגעים. הוא גונב פטיש אוויר מעיריית תל אביב ומתחיל לקדוח, לפנות בוקר, בלב כיכר מוגרבי. שוטר מקוף (שבסרטיו הבאים של קישון הפך לדמות השוטר אזולאי) אינו מעלה על דעתו לשאול את בלאומילך לפשר מעשיו, אלא להפך: השוטר מנסה לסייע לבלאומילך ולהשליט במקום סדר שיאפשר לו להמשיך לחפור. סביב החופר מתפתחת מהומה שלמה, בגלל הרעש וההפרעה לתעבורה, אך איש אינו מנסה לעצור בעדו... בסיום הסרט נפתחת "תעלת אלנבי" בטקס רב משתתפים, בליווי תזמורת ונציגי הממשלה, והכול מודים לראש העיר בעל החזון שהפך את תל אביב ל"ונציה של המזרח הקרוב". בלאומילך, שנעלב מכך שלא קיבל הכרה לתרומתו בנושא, לוקח את פטיש האוויר ועובר לחפור בכיכר מלכי ישראל (לימים כיכר רבין) אשר מול בניין העירייה...".
ובכן לסיפור אז היה סוף הרבה יותר טוב מהסיפור של היום כי אז הפכה תל אביב לוונציה של המזרח התיכון, והיו גם פרסים, והיום על-אף שהבולדוזרים עובדים ברעננה כבר חודשים על גבי חודשים, אפילו היתרים אין עדיין, והופס, חובה לעבור לרמת אביב. כן, כעת הכל לפח, יאללה עוברים לרמת אביב, שכונות שלמות מפונות, קניון רמת אביב הופך למגדל שמירה, משאיות זבל של העירייה הופכות לנגמשי"ם, קאזימיר בלאומילך שוב פותח את המהדורות.
כאשר כתב הטלוויזיה שאל את קאזימיר אם לא היה נכון לפחות לעבוד על המעון בירושלים וברעננה במקביל, אז קאזימיר שלנו שלף למצלמה תעודה פורמלית של משוגע מדופלם, בידו השנייה הוא אחז בעותק של החלטת בית המשפט, ואז הוא שם אוזניות ענקיות על האוזניים, והפעיל שוב את הקונגו.
אז זהו, תושבי רמת אביב שהצביעו בהמוניהם ליאיר לפיד, מקבלים תמורה מלאה לפתק שלהם, ממשלה מצומצמת עם 12 שרים ואפס סגני שרים, אף לא חבר כנסת נורווגי אחד, הנטל שווה סוף-סוף והחרדים מתגייסים בהמוניהם, לימודי הליבה הונהגו בכל בתי הספר בארץ, אין חרדי אחד שלא לומד אנגלית וחשבון, ירושלים סופחה סוף-סוף למדינת ישראל ודגלי ישראל מתנופפים בה בכל מקום, חופש הביטוי והתנועה עלה מדרגה, וכל חברי הכנסת חופשיים לנוע כרצונם, ישראל משכינה שלום בין המעצמות והמעצמות מחבקות את ישראל והיהודים, וגומלות לעם ישראל בדברי קילוסין וחנופה, תוך שהן מדגישות את האחריות הבלעדית של הנאצים ועוזריהם לשואה. מעש פורה ביותר על-פי ההבטחות לבוחר הרמת אביבי. וכמנה אחרונה וכאמור במסגרת התמורה המלאה++ לפתק הבחירה, רמת אביב תהפוך ליעד מבוצר.
