הנסיונות לשכנע את אלכסנדר וילקול לבגוד במולדתו החלו ביום השני של המלחמה באוקראינה, בשיחת טלפון מידיד ותיק. וילקול – בן למשפחה פוליטית רבת השפעה בדרום-מזרח המדינה ומי שנחשב לבעל דעות פרו-רוסיות – הרים את הטלפון כאשר הכוחות הרוסיים היו במרחק של מספר קילומטרים מעירו, קריווי-רי. בצד השני של הקו היה שר לשעבר בממשלה הפרו-רוסית של אוקראינה, שהציע לו: "תחתום על הסכם ידידות, שיתוף פעולה והגנה עם רוסיה, יהיו לך יחסים טובים איתם ותהיה אדם חשוב באוקראינה החדשה". וילקול השיב בשלילה מוחלטת: ברגע בו פלשה רוסיה, הוא החליט להשיב מלחמה שערה.
בין כל כשלונותיה של רוסיה באוקראינה, בולט במיוחד כשלונה לגייס משתפי פעולה מקומיים – קובע ניו-יורק טיימס. הקרמלין ציפה לניצחון קל ומהיר, בהנחה שתומכיו במזרח המדינה יעברו צד; זה לא קרה, למעט בכמה כפרים. השלטונות באוקראינה פתחו עד כה רק 37 תיקים על בגידה, כולם נגד פקידים בדרג נמוך. לעומת זאת, בכירים שבעבר נטו לצד רוסיה – כמו ראשי עיריות חרקוב ואודסה, איגור טרחוב וגנאדי טרוחנוב – מובילים את הגנת עריהם נגד הפולשים.
לצד מנהיגיהם בדרום-מזרח המדינה, השטח הגובל ברוסיה, גם האוקראינים מן השורה מתנגדים לרוסים. ההפגנות נגד כיבוש העיר חרסון נמשכות למרות סכנת המוות האורבת למפגינים. עובדי המכרות ומפעלי הפלדה בעיר קריווי-רי אינם מגלים שום סימן של התייצבות לצד רוסיה. "לפני המלחמה היו לנו קשרים עם [תושבי] רוסיה, אבל לאיש אין ספק שהיא תקפה אותנו", אומר המהנדס סרגיי ז'יגאלוב.
המלחמה מתמקדת כעת באזור זה, הספוג בהיסטוריה רוסית וסובייטית. מחוזות קריוובס ודונבס העשירים במחצבים היו ערש לידתה של תעשיה, אשר משכה לאומנים רבים מרוסיה הצארית ומבריה"מ, והרוסית הפכה לשפה השלטת בערי המכרות; הכפרים נותרו ברובם דוברי אוקראינית. במשך שנים נבחרו כאן פוליטיקאים פרו-רוסים כמו וילקול, שאוקראינים רבים רואים בו נבל משום שקידם אירועי תרבות בסגנון סובייטי. ומה שיותר משמעותי: הוא היה המשנה לראש הממשלה תחת הנשיא הפרו-רוסי ויקטור ינוקוביץ, אשר הופל במחאה עממית בשנת 2014. רוב השרים נמלטו עימו לרוסיה, אך וילקול נשאר באוקראינה והפך לשליט בפועל של קריווי-רי, בעוד אביו הקשיש מכהן כראש העירייה.
