רפורמת "דרך שווה" להאחדת תעריפי הנסיעה בתחבורה הציבורית, היא לא יותר מאשר מסמך כניעה של משרד התחבורה לפקידי משרד האוצר. לא מעט פקידים עברו מהאוצר למשרד התחבורה, והרפורמה שהציגו השרים מרב מיכאלי ואביגדור ליברמן היא הדגל הלבן המסמל את השלמת כיבוש משרד התחבורה ע"י האוצר. התעריפים החדשים נקבעים במשקפיים של אנשי משרד האוצר ולא במשקפיים של אנשי משרד התחבורה. הרפורמה אינה "רואה ממטר" את הנוסע אלא את העוגה הכלכלית. האוצר לא אוהב את עִיּוּר הפריפריה, כי המשמעות של זה היא הוספת תעסוקה, תשתיות, מוסדות חינוך ועוד לאוכלוסייה קטנה. המדינה אומנם לא אוהבת לפרבר, אבל התושבים כבר עברו לגור בפריפריה והמדינה השקיעה באזורים הללו עשרות ומאות מיליארדים, וכעת "מגרזנים" אותם בתעריפים?! יש ברפורמה תועלות, אך נזקיה גבוהים יותר. הרפורמה מתחשבת במרחק בלבד. היא אינה רואה לנגד עיניה חתכים סוציו-אקונומיים ובכך פוגעת באוכלוסייה מוחלשת המרבה להשתמש בתחבורה הציבורית. הרפורמה לכאורה, רק לכאורה, "הבליעה" את ההתייקרות בתשומות שתוכננה לחודש מאי. אבל מה יהיה בפעם הבאה שיהיה צורך בהעלאת המחיר? התשובה ידועה מראש: אלה שישלמו יותר ברפורמה יצטרכו לשלם עוד יותר. מחוללי הרפורמה טוענים להגנתם שהכסף שייחסך יאפשר תוספות שירות. תוספות השירות הללו לא יתנו מענה לאוכלוסייה שנפגעה. הרי גם הם יודעים ש-לפחות 80% מהתוספות יופנו למטרופולינים ולא לפריפריה. הרפורמה באה כביכול לתקן עיוותים, אך יוצרת עיוותים במקומות אחרים ומגדילה את הפערים בין פריפריה למרכז. בממשלה באים ומפצים דה-פקטו את הערים הגדולות על-חשבון הפריפריה. אומנם נכון, רבים מהתעריפים הרבים שנקבעו היו עיוות וחלקם היו כתוצאה מלחצים פוליטיים, אך הם לא צמחו על חלל ריק אלא הגיעו מצורך מסוים. הצורך הזה לא ייעלם. נבחרי הציבור החרדי לא יוותרו בקלות, ומה שיקרה ברגע שהליכוד יחזור לשלטון הוא שהגלגל יחזור אחורה ויווצר עיוות על גבי עיוות. איפה "סוף מעשה במחשבה תחילה"? את הגלולה המרה, מנסים מיכאלי וליברמן להמתיק באמצעות פטור מתשלום לבני 75, כשאנשים מגיעים לשארית חייהם ולרבים מהם נסיעה בתחבורה הציבורית כלל לא רלוונטית. זהו לעג לרש, ורק מעטים ישתמשו בהטבה זו. אם משרד התחבורה היה מוכוון שירות, היה מאמץ את התוכנית המקורית של משרד התחבורה מלפני כמה שנים, לתת נסיעות חינם לבני 67 ומעלה. באופן שכזה, התועלת הייתה יכולה להיות כפולה - הורדה מהכבישים של הרבה פנסיונרים והפחתת רמת המינוע. אפשר גם לא לעשות את זה לאורך כל היום, כדי לא להעמיס על האוטובוסים, ולעשות זאת לפחות מהשעה 9 בבוקר, כשהעומס יורד. הרפורמה אולי אמיצה מבחינה פוליטית, אך רואה הכל דרך החור של הגרוש. מבחינה זו היא אינה חברתית בעליל, למרות נקודות אור קטנות שיש בכמה מקומות, ומסתכלת על התחבורה הציבורית כעוד אמצעי להעשיר את קופת האוצר.