הר הטירוף האנושי, הר הזעם, הר הגעש, הר האיבה, הר המחלוקת, הר השנאה, הר הדמעות, ההר שהיה אמור להיות כולו קדושה, אחווה, ברכה ושמחה. הר בלי בעל הבית. מה יש בו בהר הזה אשר במקום שדגל של אהבה וחמלה, פיוס ואחווה יתנוסס במרכזו, זולגת משם לבה רותחת, לבה של שדה קרב, לבה של שנאת אלוקים ואדמה, לבה של חרפה אנושית המתעטפת בקדושה של דם ורשע.
הר-הבית, הלב הפועם של העם היהודי בכל הדורות, בכל העולם, בכל זמן. ההר שעיני יהודים בכל נקודה על הגלובוס נשואות אליו. ההר הקדוש אשר כדי להיכנס בשעריו יש חובה להיטהר, לטבול, להיות ראוי, ובוודאי כשנכנסים בשערי ההר, אלו המסתמכים על היתרי רבנים מסוימים, יש לנהוג בו ברטט, בקדושה, ביראה. ההר המוכיח על כל סנטימטר בו את השייכות לעם היהודי, את היותו הלב הפועם של העם היהודי. ההיסטוריה מדברת שם את סיפורו של עם הנצח.
ההר לא חזר לבעליו, העם היהודי. באופן פורמלי ההר בידנו מאז שחרורו במלחמת ששת הימים. באופן מעשי, ידי זרים רבים תובעים בעלות עליו, מהמלך בירדן דרך הסולטן בטורקיה, ועד לטרוריסט בעזה. ההנהגה הישראלית דאז עשתה מעשה אשר רבים בעם אינם סולחים להם על כך, מעשה המוגדר בכייה לדורות, כאשר ויתרה על הריבונות הבלעדית על הר-הבית ואפשרה לזרים לתבוע ריבונות עליו. חלק מההנהגה דאז כחלק מההנהגה כיום, הינו תוצר של 'גידולי מים', נטולי שורשים, אשר שורשיהם אינם נטועים בזכויות ההיסטוריות של העם היהודי מכוח האמונה הדתית וההבטחה האלוקית.
אלו אותם שכאז כן היום, מציגים בורותם ברבים בקובעם כי קיר התמך, הכותל המערבי, הוא המקום הקדוש לעם היהודי ולא הר-הבית. ההר שהיה אמור להיות בית תפילה לכל העמים, המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, הוא המקום היחיד בעולם שבו ליהודי אסור להתפלל לבוראו, ליהודי אסור להשתחוות בו, ליהודי אסור למלמל" שמע ישראל". ליהודי יש כניסה מדודה, בימים מסוימים, בליווי ובזמן קצוב. הר-הבית, סלע קיומו של העם היהודי, הפך להר של שנאה, להר של מלחמה, להר של מוות, להר של איבה, להר שעושה בני אדם שונאים.
עיר אוהלים
באופן שיטתי הפולשים מטמאים בזדון את קדושת ההר בהרס ממצאים ארכיאולוגים המוכיחים את בעלי האמת על ההר. באופן שיטתי, בית האלוקים מחולל על-ידי פורעים, אשר בשם האל הרחום והחנון, מבקשים ליטול חיי יהודים, בשם האל החנון והרחום, זורעים הרס ונוטעים שנאה. בהיעדר הנהגה ישראלית בעלת עוז ועוצמה יהודית, חדורה באמונה, ההר נכבש מחדש על-ידי שונאי יהודים, והפך לקן צרעות של מחבלים. המסגד "הקדוש" מחולל בכל יום על-ידי הטרוריסטים אשר הפכו אותו היה למוצב קדמי ובית מחסה לטרוריסטים.
פרט לדגל השנאה המונף אל על בשם כל "הקדוש", המוסלמי, מונפים שם דגלי חיזבאללה, ירדן, הרשות הפלשתינית, החמאס. כל ההר דגלים דגלים, רק דגלו של בעל הבית, הריבון לכאורה, מדינת ישראל, נעדר. מקום המקדש הפך למקדש של אש ושנאה, מקדש של הסתה, עברה, חרון וזעם מקדש אנטי יהודי. שועלים גדולים וקטנים מחבלים בהר-הבית, ההר הקדוש הפך למגרש כדורגל, הפך לקמפינג ענק, הפך לעיר אוהלים, למחצבה בלתי פוסקת של ריסוק וגריסת ממצאים ארכיאולוגים כדי ליידות אותם על "בני הקופים והחזירים" המתפללים בכותל.
הר-הבית נכבש על-ידי שונאי יהודים המבקשים לאבדם ולהשמידם עד היסוד. האחיזה של שונאי היהודים, כל היהודיים, היא תקיעת אצבע בעין הריבונות הישראלית. ככל שההר מופקר בשם ההכלה, בשם ההבלגה, בשם היותו מקום קדוש, אוי לה לקדושה שכזו. המצב יחריף עד לכדי אובדן כל אחיזה יהודית בו. המוסלמים המבזים את מה שהם מגדירים כקדוש להם, מעידים במעשיהם הברברים והאנטי אנושיים ומוסריים מהי קדושה בעיניהם, מהי אמונה באללה הגדול, מהי חשיבותו של ההר באמת עבורם.
אסור לאפשר להפוך את הר-הבית לחזית קדמית בלב עיר הבירה של העם היהודי, אסור להסס, אסור לפחד מאיומי הזעם, אסור לשמוט את הריבונות מפחד וחשש מהתגובה בעולם. מחד-גיסא, חובה להקים מערך הסברה עולמי ממוקד אשר יספר את סיפור השנאה בשם אללה, בהר-הבית היהודי. מאידך-גיסא, חייבים לטהר את ההר, לשנות את הסטטוס-קוו האנטי יהודי והאנטי ישראלי, לאפשר פולחן דתי לבני כל הדתות, מתוך כבוד ומתוך שיווין. יהודי לא ייעצר עוד לעולם על תפילה בבית קודשו.
חובה להיערך לגל אלימות אפשרי, לפעול נגדו בעוצמה ובכל הכלים העומדים לרשות כוחות הביטחון, על-פי החוק, בהר-הבית, בסמטאות העיר העתיקה ובכל מקום במדינת ישראל. כדי להתחיל להרהר על השבת האחיזה היהודית בהר-הבית, חייבים לבנות ממשלה לאומית אחראית, אשר תפעל בשום שכל באחריות, תתכונן למערכה עוצמתית, תחבק כל אזרח, יהודי כערבי המכבד את המדינה וסמליה ותפעל באגרוף ברזל כנגד המבקשים לחתור תחתיה. מסגד אל-אקצה לא בסכנה, ריבונות העם היהודי בסכנה.