הכוח האמיתי של טיק-טוק אינו באיסוף מידע, אלא בשליטה על מה שהמשתמשים רואים ויוצרים. כך למשל, החברה מאפשרת להעלות סרטונים התומכים בפלישה הרוסית לאוקראינה, במקביל לתמיכה הסינית בתעמולה הרוסית. קליין שואל רטורית: עד כמה נוח לנו עם חוסר הידיעה בדבר האפשרות שהמפלגה הקומוניסטית מחליטה כיצד יתייחס האלגוריתם לסרטנין אלו? עד כמה יהיה לנו נוח עם מצב זה בעוד כמה שנים, כאשר טיק-טוק תחדור עוד יותר לחיים האמריקניים, למשל במערכת בחירות צמודה לנשיאות? או עם יותר ויותר תוכן של תיאוריות קונספירציה סביב הבחירות, במטרה להחליש את ארה"ב?
לא מדובר בנבואות זעם, מדגיש קליין. ידוע שבקרת התוכן של טיק-טוק צנזרה סרטונים ונושאים לפי דרישתה של ממשלת סין, אם כי החברה טוענת שמדיניותה השתנתה. ידוע שרוסיה ומדינות אחרות השתמשו ברשתות החברתיות כדי לזרוע ספקנות ומחלוקות בארה"ב. עובדה רבת משמעות היא, שממשלת סין עצמה בנתה חומת אש נגד סכנות דומות (מבחינתה) מצד פייסבוק, גוגל – ואפילו טיק-טוק. ByteDance חייבת להפעיל בסין גרסה אחרת של היישומון, הנשלטת בידי הצנזורים המקומיים. לא יהיה זה מוגזם לחשוש שהסינים ינסו לעשות לארה"ב את מה שהם רוצים שלא ייעשה להם.
העיתונאי מתיו יגלסיס אומר שההשוואה הטובה ביותר היא לבריה"מ בעידן ליאוניד ברז'נייב, כאשר היא ניסתה לרכוש תחנות טלוויזיה בארה"ב – אבל היה ברור שהממשל, בתי המשפט או הקונגרס יבלמו צעד שכזה. השוואה טובה, מסכים קליין; אבל אם מוסקבה הייתה קונה תחנות טלוויזיה, הציבור האמריקני היה יודע על כך והיה ברור שמדובר בתעמולה. לעומת זאת, מיליארד המשתמשים של טיק-טוק אינם סבורים שהם צופים בתעמולה סינית, משום שברוב המכריע של המקרים אכן אין זו תעמולה סינית. אבל זה בדיוק מה שיהפוך את היישומון לכלי תעמולה עוצמתי, אם בייג'ינג תחליט לעשות זאת. ומאחר שכל טיק-טוק שונה, לא תהיה אפשרות אמיתית לדעת מה אנשים רואים, ויהיה קל יחסית להפוך אותו לכלי סמוי לעיצוב דעת קהל.
קליין מציע עיקרון פשוט, אם כי הוא מודה שלא יהיה קל ליישם אותו: יש חשיבות לתשומת הלב הקולקטיבית. מי ששולט בדעת הקהל שולט במידה רבה בעתיד. צריך להטיל פיקוח על הרשתות החברתיות, משום שתשומת הלב הציבורית מצויה בידיהן. המשמעות היא לדעת מי באמת מנהל אותן ואיך באמת הוא מנהל אותן. בהקשר הזה דונלד טראמפ צדק וג'ו ביידן צריך להשלים את המלאכה.
