הנשיא ג'ו ביידן צפוי לחתום בימים הקרובים על חבילת סיוע ביטחוני לאוקראינה ב-40 מיליארד דולר, הכוללת טילים מונחים ובלתי מונחים, ארטילריה וכטב"מים. מה שאינו ברור הוא יכולתה של ארה"ב לעקוב אחרי כלי נשק עוצמתיים אלו, הנכנסים לאחד ממרכזי ההברחות הגדולים באירופה – מזהיר וושינגטון פוסט. שוק הנשק הבלתי-חוקי באוקראינה התנפח מאז הפלישה הרוסית הקודמת ב-2014, על-רקע אספקה רחבה של נשק ופיקוח מוגבל על השימוש בו.
מציאות בלתי נוחה זו מבחינת ארה"ב ובעלות בריתה באה כאשר הנשיא ולדימיר זלנסקי מבקש לקבל בדחיפות נגד נוסף הנחוץ כדי להדוף את הפלישה הרוסית. האספקה חסרת התקדים מעוררת חששות, שמא חלק מן הנשק יפול לידי אויביו של המערב או יצוץ בעימותים עתידיים. משרד החוץ אומנם אומר שממשלת אוקראינה התחייבה שלא להעביר הלאה נשק אמריקני בלא אישורה של וושינגטון, אך היכולת לאכוף הסכמים כאלו היא מוגבלת – ומוחלשת עוד יותר לנוכח עברה של ארה"ב עצמה בתחום הציות, כפי שהוכח בחודש שעבר.
באמצע אפריל העבירה ארה"ב לאוקראינה מטוסי מי-17 תוצרת רוסיה, אותם רכשה מן האחרונה לפני כעשור תוך התחייבות שלא להעבירם הלאה; מוסקבה גינתה את ההעברה הנוכחית באומרה שמדובר בהפרה בוטה של החוק הבינלאומי. הפנטגון אמר בתגובה, כי מדובר בטענות סרק וכי החוק האמריקני מאפשר את העברת המסוקים. מומחי חימוש אומרים שהתוקפנות הברוטלית של רוסיה יותר מאשר מצדיקה סיוע אמריקני, אך מביעים חשש מפני ערעור יסודותיהם של המאמצים לפיקוח על הנשק.
המשימה להבטיח שנשק אמריקני משמש למטרתו המוצהרת מוטלת על משרדי החוץ וההגנה, והיא קשה במיוחד לנוכח הכמויות העצומות המועברות לאוקראינה. החבילה שעל שולחנו של ביידן תהפוך את אוקראינה ללקוחת הנשק השנתית הגדולה ביותר של ארה"ב אי-פעם, עם יותר ממה שניתן בשנה בודדת לאפגניסטן, עירק או ישראל. ארה"ב כבר העבירה לה 1,400 מערכות נ"מ סטינגר, 5,500 טילי נ"ט, 700 כלי טיס בלתי מאוישים, 90 מערכות ארטילריה ארוכות שווח הוביצר, 50 מיליון גלילים של תחמושת ואין-ספור מוקשים, חומרי נפץ ומערכות טילים מונחות לייזר. מדינות אחרות בנאט"ו שלחו גם הן לאוקראינה נשק במיליארדי דולרים.
