1. החלק הראשון בהמשך חקירתו של שלמה פילבר בידי עו"ד בועז בן-צור (24.5.22) הוקדש לחקירתו ברשות ניירות ערך ביולי 2017. בן-צור הציג באריכות את הלחצים שהפעילו החוקרים על פילבר, והלה התמסר ברצון. בדומה לניר חפץ לפניו, וכמו לא מעט עדי מדינה, פילבר רוצה להסביר שלמעשה לא נפל פגם במעשיו ושהוא עד מדינה לא משום שביצע עבירות מהן ניסה להתחמק, אלא בשל לחצים חיצוניים פסולים. אצל חפץ הטענות התמקדו בתנאי מעצרו הקשים והמחפירים, ואצל פילבר - במה שאמרו לו חוקריו. פילבר אישר, כי הבין די מהר שהחוקרים אינם מעוניינים בו אלא בבכירים ממנו - שאול אלוביץ ובנימין נתניהו. כדי ללחוץ עליו לספק את הסחורה, הם תיארו את המחיר הכבד שישלמו הוא ומשפחתו - בכסף, בשם טוב, בעתידם - אם יועמד לדין. פילבר טוען עד היום, שלא נפל פגם מהותי במעשיו מול חברת בזק, שעמדו במרכז חקירתו ברשות, למרות שחוקריו הציגו אותם כמרמה והפרת אמונים. זהו חלק מאותו קו: אני לא עבריין, כפו עלי להיות עד מדינה ועשו זאת בטענות סרק. צריך לזכור, כי פילבר אינו עד מדינה קלאסי - שזהו כידוע מעמד בעייתי בפני עצמו. פילבר הצהיר כבר בתחילת עדותו על הערצתו ואהבתו לנתניהו. בסיסו היה ונותר מחנה הימין בכלל ותומכי נתניהו בפרט. בין היתר הוא מתפרנס כיום מעריכת סקרים עבור ערוץ 14, המעוז התקשורתי מספר אחת של נתניהו. כלומר: זהו עד מדינה שממש לא התנתק ממי שלטענת המדינה היו שותפיו לעבירה. מה שמציג בן-צור אינו סוטה מן המותר בחקירות, כולל הולכת שולל של החשוד לגבי הראיות נגדו ולגבי גרסאות שמוסרים חשודים אחרים.

2. טענה מרכזית של בן-צור בהקשר זה הייתה, שכבר אז - ביולי 2017, מספר חודשים לפני שאביחי מנדלבליט התיר לפתוח בחקירה נגד נתניהו - ניסו חוקרי הרשות להפוך את פילבר לעד מדינה נגדו. לדבריו, זהו פגם חוקתי חמור - הפרה של חוק יסוד הממשלה - אשר בעתיד ישמש את ההגנה לטענת הגנה מן הצדק. אלא שהדברים אינם חד-משמעיים. הטענה הזאת מתבססת על מה שפילבר אומר כעת שהוא הבין בעת החקירה לפני חמש שנים. בן-צור לא הציג אמירה מפורשת אחת של החוקרים - לא על כך שהוא מתבקש להפליל את נתניהו ולא על כך שמוצע לו להיות עד מדינה (מה שממילא אסור לחוקרים לומר). קשה לטעון מצד אחד שפילבר משקר בנושאים כמו פגישת ההנחיה או שיחת הנזיפה (אליה נגיע מיד), ומצד שני - שצריך להאמין לשחזור תחושותיו. למדינה עומדת חזקת תקינות המעשה המינהלי, דהיינו: שהיא פועלת כחוק. מי שטוען ההפך, הוא שצריך להוכיח זאת. ומדובר במשוכה שאינה נמוכה.

3. היו שני רגעים אמוציונאליים אליהם התייחס פילבר. האחד היה מעצרו בידי המשטרה, כאשר החוקרים הגיעו - כמקובל - בשעה שש בבוקר ורעייתו כבר לא הייתה בבית. "הילדים היו בסוג של בעתה", במיוחד בתו הקטנה, יובל. "אני לא יכולתי לטפל בה כי התעסקו אתי, ואני כל הזמן ג'ינגלתי בין החוקרים לילדים עד שאילנית [רעייתו] הגיעה". החוקרים אף מנעו ממנו תחילה להתקשר לרעייתו, משום שנטלו את הטלפון שלו, אך הוא התעקש. נקודה שקשה להבין ועוד יותר קשה להצדיק, אפילו בצורכי חקירה. אפשר להפעיל שיקול דעת וחובה להפעיל יותר אנושיות. השני היה קטע מחקירתה של עדי כהאן-גונן, העוזרת האישית של פילבר ועובדת ותיקה ומוערכת במשרד התקשורת. היא פרצה בבכי כאשר אמרה: "אם לרגע אחד הייתי מאמינה שהוא [פילבר] מושחת, הייתי בורחת. אני בחיים לא הייתי מלכלכת את עצמי. אני לרגע אחד לא חשבתי שיש משהו חוץ מההתלהבות שלו לעשות ולקדם ולהצליח לעשות משהו. הוא היה כל כך נלהב על התשתיות; האמנתי לו". לא נעים, אבל לא משהו שיש לו משמעות משפטית; כהאן-גונן עוד תעיד.

3. החלק השני של היום עוסק בשיחת הנזיפה. פילבר העיד, כי באפריל או מאי 2016 התקשר אליו נתניהו במוצאי שבת ובמשך שלוש-חמש דקות דרש ממנו לפטר את מי שהיה סמנכ"ל הכלכלה, הרן לבאות - היריב הגדול ביותר של בזק בצמרת משרד התקשורת. בחקירה הראשית סיפר פילבר, כי הטון של השיחה היה שונה מן הרגיל אצל נתניהו, אבל הוא לא התרגש במיוחד. הוא ידע ששיחות כאלה באות אחרי שבשבת מישהו - אולי שרה נתניהו או יאיר נתניהו - לחץ עליו והן נועדות לשחרר את הקיטור. בן-צור חזר למחקרי התקשורת, שהניבו לו הצלחה כה רבה בנושא פגישת ההנחיה, והפעם השתמש בהם כדי להטיל ספק לגבי שיחת הנזיפה. השיחה הארוכה ביותר בין פילבר לבין לשכת ראש הממשלה בחודשים אלו הייתה בת 62 שניות; האחרות היו בנות 54-21 שניות. כלומר: אין שיחה בת כמה דקות. פילבר השיב, שהוא לא זכר מתי התקיימה השיחה וניסה למקם אותה על-פי התוכן - מה יכול היה לבאות לעשות שכל כך ירגיז מישהו, עד שהלה יצית את נתניהו נגדו. בן-צור הראה, שהוא לא הזכיר את השיחה בהתכתבויות כלשהן וגם לא סיפר עליה לכהאן-גונן, שהייתה אשת אמונו המוחלטת; לדבריו, גם ההקשר לא מסתדר.