ב-20 השנים האחרונות הייתה סין המקור הגדול ביותר והבטוח ביותר של צמיחה עולמית. כלכלתה התרחבה ב-80% ותרמה רבע מכלל צמיחת התוצר בעולם. ברוב התקופה מאז מותו של מאו, המפלגה הקומוניסטית נקטה גישה מעשית של רפורמות לצד שליטת המדינה. אבל כעת מצוי המשק הסיני בסכנה. האיום המיידי הוא הקורונה המתמשכת; ברמה העמוקה יותר, הבעיה היא שאיפתו האידיאולוגית של הנשיא שי ג'ינפינג להשיב לאחור את הקפיטליזם במדינה. אם ימשיך בדרכו, סין תצמח לאט יותר ותהיה פחות צפויה, מצב שיהיו לו השלכות מהותיות לה ולעולם. לאחר למעלה מחודשיים יש הקלות בסגר בשנגחאי, אבל סין רחוקה מהיעד של אפס קורונה. 200 מיליון מתושביה נתונים במגבלות והכלכלה נפגעת. בחודש אפריל היו המכירות הקמעונאיות נמוכות ב-11% מאשר אשתקד. השנה תתקשה סין לצמוח מהר יותר מאשר ארה"ב – לראשונה מאז הטבח בכיכר טייננמן ב-1990. זהו עיתוי איום מבחינת שי, המתכנן קדנציה שלישית וחסרת תקדים לאחר קונגרס המפלגה באוקטובר. אבל שי עצמו נושא באחריות למצב, מדגיש אקונומיסט. הוא אוכף מזה 28 חודשים את מדיניות ה"אפס קורונה". ייתכן שיש צדק בחשש שהסרת המגבלות תביא להתפרצות שתהרוג מיליונים, אבל ממשלתו בזבזה את הזמן: למעלה מ-100 מיליון סינים בני 60 ומעלה טרם קיבלו את החיסון השלישי. סין מסרבת לייבא חיסונים מערביים בטכנולוגיית mRNA, ובמקום זאת ייתכן שתיאלץ להמשיך בקורונה גם בשנה הבאה. מאחר שהאומיקרון מדבק מאוד, התפרצויות נוספות וסגרים נוספים אפשריים בהחלט. אבל מאחר שהמדיניות מזוהה עם שי, כל ביקורת עליה נתפסה כחבלה. אותו להט אידיאולוגי ניצב מאחורי סדרת הצעדים הכלכליים המכונים "גישת התפתחות חדשה". היעדים הגיוניים: להתמודד עם חוסר השוויון, המונופולים והחוב; להבטיח שסין מובילה בטכנולוגיות חדישות; ולאפשר לה לעמוד מול עיצומים מערביים. אבל שי סבור שהמפלגה חייבת להוביל בכל אלו, ויישומה של המדיניות היה עונשי ומבולבל. שיטפון של רגולציה וקנסות גרם לנסיגה בענף ההיי-טק הדינמי, התורם 8% מהתוצר. מתקפה על ענף הנדל"ן, האחראי ליותר מ-20% מהתוצר, הובילה לקריסת מימון ולצניחה של 47% במכירת בתים באפריל לעומת אשתקד.