"הספר האדום" של אסף ענברי עוסק בסגנון סוחף במנהיגי השמאל הציוני, שבעיני רוב מכריע של ישראלים הם רחובות על שמם של פוליטיקאים אלמונים. בשלישייה המובילה לפי סדר הא"ב - יצחק טבנקין, מאיר יערי, ד"ר משה סנה. בין שחקני המשנה מצויים יגאל אלון, ישראל גלילי, ויצחק שדה.
בביוגרפיות שלהם נרשמו הישגים. טבנקין היה הדמות השלטת בקיבוץ המאוחד. יש לו פרק חשוב באיכלוס לוחמי הפלמ"ח בקיבוצים אלה. אלמלא זאת מה היה נותר מהכוח הלוחם ש"נשא את עמו עלי שכם" בתנועת ההעפלה וספג את עיקר האש בהגנה על היישוב העברי במלחמת השחרור? זה הרבה. אך לבד מכך הוא היה כישלון גדול. טבנקין פרש מהזרם המרכזי של ההנהגה, הלא היא מפא"י, וחבר אל מאיר יערי מהשומר הצעיר שסגד למשטר הדמים של יוסף דשגשווילי סטאלין ונפרד, ופילג אפילו את קיבוצו עין חרוד, שבחדר האוכל שלו התנהלה מערכה אלימה עם חברי מפא"י התומכים בדוד בן-גוריון. ועל מה? על לא כלום.
מה גם שטבנקין היה בלתי מציאותי. הוא לא רצה לראות בהקמת ישראל לפי תוכנית החלוקה מפני שתמך בשלמות הארץ בה היה רוב ערבי. הוא הוביל למבוי סתום ופרש מהכנסת, ושקע בפסיחה על שני הסעיפים בין רעייתו אווה בעין חרוד לבין מאהבתו בגלוי חומה ביגור. טבנקין חבר-לא-חבר למאיר יערי, שהיה ראש וראשון לתנועת הקיבוץ הארצי של השומר הצעיר, ושלט בה ביד רמה ונטל לעצמו טובת הנאה שנמנעה מן החברים האחרים, וחי בדיסונאנס גמור בין יישוב הארץ והשתתפות בהגנה עליה במסגרת הפלמ"ח לבין סגידה בזויה וחנופה נטולת כבוד לסטאלין; בין חתירתו ליישום החזון הציוני לבין רצונו בהקמת מדינה דו-לאומית ללא ריבונות יהודית. הוא התאחד עם טבנקין. הוא נפרד מטבנקין. שניהם ידעו יותר פילוגים מהישגים.
ברגע דרמטי הגיע למפלגתו מפ"ם (ועורר את קנאתו של יערי) ד"ר משה סנה. קודם לכן הכיר בן-גוריון בכישרונו ומסר בידיו את תפקיד ראש המטה הארצי של ארגון ההגנה (מקביל לשר הביטחון) ורק סנה ידע מדוע נטש את עויינותו המוצהרת לדיקטטורה הסובייטית עד כדי התדרדרותו אל מפ"ם של יערי ותמיכה בעיוות של המשפט הסובייטי וכתיבת ספר מביש כאילו אין עם יהודי. בסופו של דבר אפילו יערי גירש אותו ממפ"ם וסנה רשם לעצמו הצטרפות כנועה למפלגה הקומוניסטית עד כי ברגע מסוים ייחס לו בן-גוריון בגידה במולדת למען הקרמלין.
רק שבתזזית שאפיינה את חייו סנה ביצע מין סיבוב פרסה וחזר בתשובה כשנוכח עד כמה יהודים עלובים וקומוניסטים ערביים מסלפים את מציאות החיים בארץ-ישראל. לא הייתה אהבה בשותפותם של טבנקין ויערי וסנה, אך הם שנאו איש את רעהו בפילוגיהם, וכשלו ברומן הטראגי שלהם עם הקומוניזם כמו גם בחייהם הפרטיים, שידעו טרגדיות והתאבדות וכאב וצער - ובסופו של דבר כמעט תמיד שגו.
ביסודו של דבר נקרא "הספר האדום" בנשימה עצורה
1. מה תמציתו? השמאל על מנהיגיו לא יכול היה לדוד בן-גוריון. למזלה של ישראל הוא היה גדול מכפי מידותיהם גם כששלטו בפלמ"ח ואיכלסו את רוב הקצונה בצה"ל הנולד, והוא פירק את ניסיונם הנואל להקים צבא-בתוך-צבא. משהו מן המורשת של טבנקין ויערי, שברובה לא עלתה יפה מבחינה פוליטית, בא לביטוי גם ב-2022.