|
|
|
|
ביקור בכנסת [צילום: ארי בוסל]
|
|
|
בעת הביקור בכנסת, שם קיבל את פני הבאים השר לשעבר בוגי יעלון, ראש מפלגת ת.ל.ם, הקבוצה הוציאה את דגל אירן (מזמן השאח, לא דגל הרפובליקה האיסלאמית) להצטלם ברחבת הכנסת. לא עברו שניות רבות ואחד המאבטחים נזעק: "אסור להניף כאן דגלים זרים"! טוב שהוא לא ידע של מי הדגל, והמזל היה שהוא רץ אלי, ומיד הרגעתי והסברתי שאנחנו אורחיו של בוגי יעלון.
הגיעה המגיפה הגדולה. עכשיו כשנפתחו השמים ובישראל מתנהגים כאילו אין יותר נגיף, זוהרה מזרחי הובילה משלחת נוספת, הפעם של ראשי ארגונים פרסים. האישה העומדת בראש ארגון התקשורת קייהן בלונדון הגיעה משם, ושאר חברי הקבוצה מארה"ב, בהם ראש ארגון אופוזיציה לשינוי המשטר האיסלאמיסטי, נשיאת הפדרציה היהודית-פרסית-אמריקנית מלוס אנג׳לס, מזכירת ארגון יוצאי חיל-האוויר המלכותי, עורך דין שיחד עם מזרחי תבע את הרפובליקה האיסלאמית וזכה ומומחה למלחמה בטרור ששרת במחלקת המשפטים של ארה"ב.
בכנסת קיבל הפעם את המשלחת יולי אדלשטיין. תודות לקונסוליה, קיבלו את פני הקבוצה במשרד החוץ. השגריר לשעבר יורם אטינגר, ד"ר ראובן וד"ר ענת ברקו ומקים הביטחוניסטים נפגשו עם הקבוצה, כמו גם נציגי הקהילה הדרוזית בארץ. באוניברסיטת אריאל נערך כנס בהשתתפות חברי המשלחת, וכן נערך ערב לכבודם עם יוצאי אירן בארץ במרכז בחולון. במהלך הביקור חברי הקבוצה התראיינו לתקשורת נוצרית, i24 וערוצים שונים של התקשורת הישראלית.
|
|
|
|
|
מהות של שיח [צילום: ארי בוסל]
|
|
|
בנוסף לעוגנים אלו של הביקור, שעיקרם מהות של שיח בין ישראל לבין אלו שמכירים את אירן מקרוב, היה חלק תיירותי לביקור לו הייתה אחראית ליסה גריימס-שור, אשתו של העורך הראשי של שבוע ישראלי שבד"כ מביאה ארצה משלחות נוצרים מאמינים. כך זכו חברי המשלחת בביקור עם חשיפה יהודית ונוצרית - שילוב המשקף את עצם מהות מדינת הלאום היהודי.
זכיתי ללוות את הקבוצה מעצם הגיית הרעיון ועד לחזרתה של הקבוצה מהארץ, אך נבצר ממני להיות עם הקבוצה בארץ. שני דברים נחרטו בי מהביקור: עצם ההערכה הרבה לארץ, וההתרגשות של הביקור במקומות כמו מצדה, ים המלח, רמת הגולן, הגליל, העיר העתיקה ותל אביב על הים. לארץ יש כל כך הרבה להציע לכל טעם ולכל רצון. הדבר השני היה הערת אגב, עד כמה חולון נראתה להם "עניה", משכנות עוני דוחים.
|
|
|
|
|
אהבה נושנה [צילום: ארי בוסל]
|
|
|
כמובן, כששוהים במלונות חמישה כוכבים בממילא או על חוף הים תל אביב, עם קירות זכוכית בגובה עשרה עד עשרים מטרים מעבר להם נשקף הים וקהל צעיר המבלה או מתעמל בחוץ, קל לחשוב שזו ישראל ורק כך היא. ברקע משתקפים גורדי שחקים שלא מביישים ערים מובילות בעולם. הכל מרשים ביותר. בישראל עושר אגדי וכוח עצום. אך בישראל יש גם אנשים עובדים, בערים כמו באר שבע, רחובות, חיפה, רמת גן, ירושלים ועוד, ואלו לא משכנות עוני כי אם גם זו מדינת ישראל. זו מדינת ישראל שלי, מדינת ישראל שאני אוהב עד תום, ללא סייג, אהבה נושנה, עתיקת יומין, ואיני מוצא בכך פסול. אך כדאי לתת את הדעת על כך שבישראל מתפתח דו-קיום של ישראלים מאוד עשירים וישראלים אחרים מהמעמד הבינוני (המתקרב לנמוך), והמרחק בין אלו לבין אלו הולך וגדל, מעמיק ומתרחב.
כמה טוב שהגיעו הפרסים ארצה, ועמלנו קשה על כל פגישה ופגישה. אומנם ממשרד ראש הממשלה קיבלנו תשובה בזו הלשון: "קיבלנו את בקשתכם לפגישה עם ראש הממשלה. לצערנו, בשל אילוצי לו"ז ראש הממשלה לא יוכל להיפגש עם המשלחת", אך הייתה זו התייחסות ראשונית, ואני סמוך ובטוח שאחרי בוא הסנוניות, יהיה המשך. הלא מהנשיא דרך ראשי ממשלה, שרים וחברי כנסת, כולם נוהרים לארה"ב ואוהבים להתכבד ולהתארח אצל חברי הקהילה הפרסית. מן הראוי, לעיתים, גם לכבדם בבואם ארצה, ביחוד כשביקורים אלו אינם דבר של מה בכך, ואינם מובנים מאליהם כלל וככל.
|
|
