מצער, שבשנים האחרונות משרד החינוך אינו מעלה על ראש סדר היום של החברה הישראלית את הנתון המצער, נתון המעמיד בסכנת קריסה את כל מערכת החינוך שלנו. מצד אחד באופן טבעי כל שנה מספר התלמידים במוסדות החינוך גדל, אבל מספר עובדי ההוראה במערכת החינוך שלנו הולך ופוחת כל שנה. מספר עובדי ההוראה בשנת הלימודים הנוכחית ירד ב-12% לעומת מספר עובדי ההוראה בשנה שעברה, וזה המשך לתהליך שנמשך כבר כמה שנים, תוך התעלמות מוחלטת של משרד החינוך מהנתון המדאיג. משרד החינוך, לצערי, מתעלם גם מעובדה מדאיגה נוספת, שבאוניברסיטאות ובמוסדות להכשרת מורים ישנה תופעה מדאיגה של ירידה תלולה במספר הסטודנטים להוראה. השנה הירידה היא מאוד מדאיגה, היא מתקרבת ל-16% במספר הסטודנטים להוראה. מערכת החינוך בשנים האחרונות זנחה לחלוטין את ההתמודדות עם עוצמת הפער ההולכת ומחריפה בין מספר התלמידים הגדל בכל שנה ולעומת זאת מספר עובדי ההוראה הולך ופוחת כל שנה. כן הוזנחה ההתמודדות עם התופעה המדאיגה שהעתודה של מערכת ההוראה בסמינרים למורים ובאוניברסיטאות מצטמקת כל שנה. אין לי יומרות לתת תשובות לשלל התופעות המצערות, שפוקדות את מערכת החינוך, כשמצד אחד ישנו גידול משמעותי במספר התלמידים ומצד שני כוח ההוראה הולך ומצטמק בממדים משמעותיים. כתב אשמה חמור, שחייב להישלח לכתובתן של כל ממשלות ישראל בשנים האחרונות, גם הוא לא ייחלץ את המערכת מהמצוקה הקשה אליה היא נקלעה וגם לא יביא את הפתרון המיוחל. אך דבר אחד כן ברור לי, שיש קשר הדוק בין ההתדרדרות המדאיגה במערכת החינוך ובין העובדה, שמשכורת מורה בשנה הראשונה לעבודתו נעה בין 5,000 ל-6,000 שקל לחודש. מצער, שמערכת החינוך בישראל נמצאת במסלול של התרסקות. התשובה חייבת להיות בשכר ראוי, שהולם את האחריות והמקצועיות של עובדי ההוראה. אך כשאני מציין את הדרישה לשכר כתנאי הכרחי, חשוב שלא יתחמו את הפתרון רק במישור הכספי. המערכת החינוכית חייבת להפסיק להתנהל רק מכוח האינרציה ומוסכמות עתיקות. אך בראש ובראשונה יש לתת שכר הולם לעובד הוראה.