בלי להזכיר שמות, עיתונאי בכיר במדינת ישראל שימש ואולי עדיין משמש כמקור משטרתי. הדבר פורסם, הוא התגאה בכך, והצהיר שיהיה גם בעתיד מקור משטרתי ככל שיהיה בכך צורך. האם היותו מקור משטרתי סותר את היותו עיתונאי? לדעתי סותר, ללא שמץ של ספק! ומדוע? איך אנו יודעים אם עיתונאי נאמן לאמת? כיום קשה מאוד לדעת. לאמת פנים רבות, ולכן לאזרח הרגיל קשה מאוד להבחין בין הכזבנים ובין דוברי האמת. אז מה הכלי? כיצד נדע למי יש סיכוי להיות כזבן גדול, ולמי יש סיכוי להיות כזבן קטן? אז בואו אציע לכם קריטריון. בואו נבחן את ניגודי העניינים של העיתונאי. אם הוא נמצא בניגוד עניינים גדול, אז הוא כנראה כזבן גדול, ואם הוא נמצא בניגוד עניינים קטן אז הוא כנראה כזבן קטן. בואו נראה איך מוגדר ניגוד עניינים בתקנון האתיקה של מועצת העיתונות:

ניגוד עניינים ועיסוק נוסף

• עיתונאים ואמצעי תקשורת לא יעמידו עצמם במצב שבו קיים חשש ממשי לניגוד עניינים מהותי בין חובותיהם כעיתונאים לבין כל אינטרס אחר. כל פרסום של עיתונאי, שיש בו חשש לניגוד עניינים הקשור לעיסוקיו או לענייניו האישיים והמשפחתיים או הרכושיים, ילווה בגילוי נאות.
  ב. עיתונאים ואמצעי תקשורת לא יימנעו מלפרסם מידע שקיים עניין ציבורי בפרסומו, לרבות בשל לחצים פוליטיים, כלכליים או אחרים, חיצוניים או פנימיים...

הפעלה כמקור משטרתי מהווה ניגוד עניינים מהותי לעיתונאי

כאשר עיתונאי הופך למקור משטרתי, הוא יוצר מסכת של הסכמות סודיות עם המשטרה. איש לא יודע אם הוא מסגיר מקורות אם-לאו. הוא משעבד את כתיבתו לעדויות שהוא מוסר למשטרה, כפי שראינו אצל שלמה פילבר, הוא קושר עצמו באופן שאינו יכול לסגת מעדויות אלה, והוא עלול להיקלע למצב שהוא מוזהר שלא לסטות מהקו פן יבולע לו. ואין כל ביטחון שזה המצב, אך בשל העדר השקיפות, זה בהחלט מצב אפשרי, מה שפוגע לחלוטין באמון בעיתונאי, ופוגע לחלוטין באמון בעיתונות כולה. עיתונאי הפועל בכזה ניגוד עניינים מהותי אמור להיתפס על-ידי כל קורא כעיתונאי אשר האמת אינה נר לרגליו, ודיווחיו ועמדתו משועבדים למידע שמסר למשטרה.

אדם שהיה עיתונאי והפך להיות מקור הפסיק להיות עיתונאי

לכל אדם יש זכות לקבוע את עתידו. ההחלטה להיות מקור משטרתי היא בפירוש החלטה לגיטימית של כל אדם. אך להחלטה כזו יש משמעות. עיתונאי המחליט להפוך למקור משטרתי, מחליט להכניס עצמו לניגוד עניינים מהותי בלב תפקידו העיתונאי. לכן הוא פולט עצמו מעולם העיתונות, ומפסיק להיות עיתונאי. זה לא אומר שמפטרים אותו, כי במדינתנו האתיקה העיתונאית כמעט לא נכפית, ולכן ההחלטה מי עיתונאי ומי תועמלן עוברת לציבור. אני ממליץ לציבור על מבחן ניגוד העניינים כמבחן ראשי, באמצעותו הציבור אמור לשפוט טוב יותר מכל טריבונל כזה או אחר של מועצת העיתונות, מיהו עיתונאי ומי לא.