פרק ראשון
אחד האתגרים המרכזיים העומדים בפניו של מנהל הוא לדאוג לכך שהעבודה תתבצע. כמנהלים, זהו תפקידכם וזוהי האחריות המוטלת עליכם. המנהל אינו מי שמבצע את העבודה אלא הוא תלוי באנשים אחרים - העובדים שלו. הוא צריך לדאוג לכך שהעובדים יבצעו את המשימות, וההצלחה של החברה ושלו תלויה בהם. מנהיגותו נמדדת ביכולתו להניע את העובדים לא רק לעשות את העבודה, אלא גם לרצות לבצע אותה, כך שהם יירתמו לה וישקיעו בה את מלוא כישוריהם.
ישנן שתי גישות קוטביות בהנעת עובדים: שיטת החרות המפרה והמשחררת, והשיטה התובענית והדוחקת. בפרק זה נבחן מהו התמהיל המנצח ובאילו כלים ניתן ליצור אווירת עשייה אינטנסיבית ותובענית בתוך סביבת עבודה משוחררת ורגועה.
צ'רלס שוואב היה יו"ר הדירקטוריון של ענקית הפלדה Bethlehem Steel והשתכר מיליון דולר בשנה. הסכום, שנשמע גבוה גם היום, היה בלתי-נתפס בראשית המאה ה-20. בתקופתו היה המפעל מעורב בייצור ספינות מלחמה ובבניית גשר ג'ורג' וושינגטון, בניין קרייזלר ועוד. האיש בלי ספק ידע לנהל ולהוביל את אנשיו ליעדים מרחיקי לכת. בשיחה שניהל עם המנטור והסופר דייל קרנגי הסביר שוואב את משכורתו הגבוהה בכך ש"הוא יודע איך להסתדר עם בני אדם".
עוד סיפר שוואב לקרנגי כי פעם עבר ליד שלט גדול של "אסור לעשן", ולצדו עמדה קבוצת עובדים שעישנו. מנהל אחר היה אולי יוצא מן הכלים בגלל דבר כזה, יש שיאמרו שבצדק - העובדים בהחלט הפרו את ההוראה ו"זכותו" לצעוק עליהם בלי שייחשב לגס רוח או לקפדן במיוחד בשל כך. הרי מותר למנהל להתעצבן על עובדים שממרים את פיו ומצפצפים על הנחיותיו.
אבל שוואב נהג אחרת. הוא הבין שאין טעם לצעוק, שכן הצעקות יועילו בדיוק ב-15 השניות שבהן הוא עובר במסדרון, ולאחר מכן תיעלם השפעתן, במקרה הטוב, או שהן יותירו משקעים שליליים, במקרה הרע. שוואב, שכאמור ידע איך להסתדר עם אנשים, לא הוציא את העצבים על העובדים, אלא עצר לרגע וחשב על הסיטואציה שלפניו, על העובדים ובעיקר על המחר. לבסוף חייך, הוציא מכיסו סיגרים וחילק לכל הנוכחים. "תעשו לי טובה, בחורים", אמר להם, "ותעשנו את אלה מחוץ למפעל". הוא בעצם אותת להם: אני רואה את מה שאתם עושים, אני לא מרוצה מזה ואני יכול לגעור בכם, אבל אני מכבד אתכם ומצפה שגם אתם תכבדו אותי.
זה לא בדיוק גזר ולא בדיוק מקל, אלא מה שאנחנו קוראים לו "מקל הנועם". הסיגרים הללו היו מקל אפקטיבי שהניב תוצאות. שוואב העביר את המסר והשיג את התוצאה שחפץ בה - ועשה זאת בלי לעורר איבה.
מקל הנועם - שילוב בין
דרבון תובעני לחרות מחשבתית
כמנהלים, אנו מתמודדים לעתים קרובות עם שאלת האיזון הנכון בין חרות לבין ניהול תובעני. מצד אחד, המרחב שנקרא "חופש" הוא מקום שמעודד נקיטת פעולה. אנשים נהנים לשהות בו וייתנו בו את המיטב והמרב מעצמם. כאשר הם שוהים בסביבה המעניקה להם תחושת חרות, הם לא יעזבו את העבודה באמצע היום ולא יחפשו כל סיבה שהיא לברוח מהמשרד. עשייה שנובעת מחירות מעניקה לאדם תחושת הגשמה. מי שעובד בסביבה כזאת מרגיש שהוא מביא לידי ביטוי את עצמו באופן ייחודי ומשמעותי.