קובעי מדיניות הניצבים מול כעס ציבורי על עליות מחירים, נוהגים לומר שזוהי תופעה עולמית. "כל מדינה בעולם חוטפת קצת אינפלציה", אמר הנשיא ג'ו ביידן לאחר שבחודש מאי הגיע שיעורה השנתי ל-8.6%, הגבוה ביותר מאז 1981. נכון שמחירי הדלק, הדשנים, הדגנים וסחורות אחרות עלו בכל רחבי העולם מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה, אך לא כולם ספגו את אותה מכה. אקונומיסט בדק 42 משקים גדולים, ומצא שבשמונה מהם האינפלציה היא מתחת ל-4% - שישה מתוכם במזרח או בדרום-מזרח אסיה. חלק מההסבר להבדל נעוץ בשוני בהתפשטותן של שתי מחלות. התפרצות של שפעת חזירים אפריקנית חיסלה 200 מיליון חזירים בסין בשנים 2021-2018 ומחירו של בשר זה, לו יש חשיבות רבה במזרח אסיה, זינק; כיום הוא יורד בחדות, למשל ב-21% בסין בשנה האחרונה. (גם העובדה שבאזור זה אוכלים יותר אורז ופחות דגנים סייעה: מחיר האורז עלה רק ב-8% מאז פברואר, לעומת עלייה של 17% במחיר החיטה). הגורם השני הוא הקורונה. חלקים נרחבים באסיה הסתגלו לחיים איתו בצורה איטית יותר מאשר המערב. אינדונזיה הסירה את המגבלות על התיירות רק במרס השנה; במלזיה זה התרחש חודשיים מאוחר יותר; טייוואן עודנה זהירה; וסין, כידוע, ממשיכה להטיל מגבלות קשות וסגרים הדוקים על תושביה. הפגיעה הכפולה בביקוש ובהיצע בשל התמשכות הקורונה והמגבלות אמורה להעלות את המחירים, אבל הפגיעה בביקוש קשה יותר – והמחירים אינם עולים. המגבלות על התיירות היו הרסניות לאי מקאו, שהתוצר בו ברבעון הראשון של 2022 היה מחצית מאשר לפני שלוש שנים; במצב כזה, הפלא איננו שהמחירים בו עלו רק ב-1.1% אלא שהם עלו בכלל. האינפלציה חייבה רבים ממקבלי ההחלטות במערב להפוך לניצים, כמו העלאת הריבית בארה"ב ב-0.75 נקודת האחוז – לעומת תכנון מקורי של -0.50 נקודה. מאבקו של הפדרל ריזרב באינפלציה מסבך את המאבק נגד אותו אויב במזרח אסיה, מציין אקונומיסט. שיעורי ריבית גבוהים יותר בארה"ב מושכים אליה זרימות הון ומפעילים לחץ על המטבעות האסיאתיים. הדולר של הונג=קונג צמוד לדולר האמריקני, והפטאקה של מקאו צמוד להונג=קונג – ושתי המדינות נאלצו להעלות את הריבית; גם מלזיה וטייוואן עשו זאת ואינדונזיה צפויה להצטרף אליהן. מלזיה ואינדונזיה ניסו גם כלי פחות מקובל למאבק בהתייקרויות: מגבלות על הייצוא – תרנגולות חיות מהראשונה, שמן דקלים מהשנייה. המטרה היא לשמר את התוצרת לשוק המקומי, אבל התוצאה עלולה להיות הפוכה אם המחירים הנמוכים יובילו לצמצום האספקה. איסורים כאלו גם מאיצים את האינפלציה בחלקים אחרים של האיזור, ובמיוחד בסינגפור. אקונומיסט מצביעה על יוצאת דופן אחד במדיניות ההידוק: יפן. בשבוע שעבר אשרר הבנק המרכזי שלה את מחויבותו לרכוש ככל הדרוש אג"ח ממשלתיות לעשר שנים כדי לשמור את התשואה שלהן על 0.25% לכל היותר – למרות שהתשואה המקבילה בארה"ב היא 3.2%. הפער תרם לנפילתו של היאן לרמתו הנמוכה ביותר מול הדולר מאז 1998. יאן חלש מייקר את הייבוא ומאיץ את האינפלציה ביפן – מה שעלול לגרור דרישות להעלאות שכר, להעלאת מחירים כדי לממן אותן ולהפיכת האינפלציה לנבואה המגשימה את עצמה. בחלקים רבים של אסיה יש מקום לחשש מפני מעגל שכזה, אבל ביפן הוא נתפס כתופעה ברוכה. אחרי שנים של ירידה בביקושים ובמחירים, הציפיות האינפלציוניות נמוכה במידה מסוכנת. יפן חוטפת מכה אינפלציוניות כמו מקורות אחרים; הבנק המרכזי שלה מקווה שהיא תהיה חזקה יותר.