שמחתי מאוד לקרוא שג'רלד קושניר, אבי תוכנית המאה, ואיוונקה טראמפ אשתו טיילו בטיילת ת"א, אחרי שאכלו ארוחה דשנה במסעדת מאנטה ריי. לא להתבלבל עם פאנטה ריי, הכל זורם, של הרקליטוס. לא אכנס לסוגיית תוכנית המאה, כתבתי על כך מאמר ארוך וזה יהיה לדעתי הפתרון של הסכסוך, בשינוי אחד - שאת הריבונות על הישובים הפלשתינים בגדה תקבל המדינה הירדנית-פלשתינית ולא פלשתין עצמאית, שתיהפך לבנטוסטן חסר תוחלת חיים אם רק זה יהיה השטח שלה. גם אם כל הגדה ורצועת עזה. וצודקים ספרי הלימוד של הרשות שמציגים את מפת פלשתין בשטחי ישראל השלמה, אלא רק שהתבלבלו בכיוון, כשהמסה הקריטית למדינה עם יכולת קיום היא דווקא בגדה השנייה של ארץ ישראל, שם ממילא 80% מאוכלוסייתה הם פלשתינים תחת שלטון של מלך מתון.
ואיך כל זה מתקשר למסעדת מאנטה ריי? אני לא מחסידי מסעדות הגורמה ואף פעם לא אירחתי חברים במסעדה, עד שהגיע המנטור האתי שלי, הנרי קלוד דה בטיני, לביקור ראשון בישראל. אני אוהב אותו, מאמין בו וחב לו רבות, כי הוא היה מרצה שלי עוד כשהייתי סטודנט באינסאד שבפונטנבלו, עודד את העשייה האתית, קישר אותי עם האוניברסיטה והמנחה שאצלם עשיתי את הדוקטורט, נתן חוות דעת נלהבת על התזה שלי, היה ב-JURY, ובחן אותי יחד עם 4 עמיתים כשבסוף התהליך קיבלתי דוקטורט בהצטיינות של קנאם שבפריז. זאת ועוד, הוא הזמין אותי להרצות באינסאד שבפונטנבלו וללמד סמסטר שלם בקמפוס שלהם בסינגפור. כך שכאשר הוא הודיע לי שהוא בא לראשונה לישראל להשתתף בסימפוזיון, שגם אני השתתפתי בו, יצאתי מגדרי באירוח וטיולים בישראל.
כבר בלילה הראשון שלו בישראל, לקחנו אותו לסייר ביפו העתיקה ומשם הלכנו למסעדת מאנטה ריי הסמוכה, כשהוא ממש השתומם איך מאות החוגגים הערבים באחד מחגיהם עושים מנגלים בפארק הסמוך למסעדה, חופשיים ומאושרים ולא חיים בעוצר, אפרטהייד ומכלאות, כפי שמסופר בתעלומת הזוועה של שונאינו - מוסלמים, נוצרים ויהודים אנטישמים. אחרי מחקר שווקים מעמיק המליצו לי על מאנטה ריי ולראשונה בחיי הזמנתי מקומות לבטיני, לנו וליהושע סובול ואשתו, כי סברתי שתיווצר כימיה טובה ביניהם, מה עוד שסובול למד בסורבון. השאלה הראשונה שבטיני שאל את סובול הייתה מה לדעתו הפתרון לסכסוך ותשובתו מאוד נראתה לו, כי הוא מייד הזמין אותו להרצות לפורום של מאות אנשים של ידידי אינסאד ששומעים אישים דגולים, כשהם מרצים בענייני דיומא.
עד הארוחה במאנטה ריי, לא עסקתי בסוגיית הסכסוך כאשר לימדתי במשך עשור באקדמיה, כי אני חושב שזו שערורייה שמרצים מתבטאים בנושא בפני הסטודנטים. רק ב-2016 כתבתי על הסוגיה באחד הספרים שלי. אבל אחרי ששמעתי במשך שבוע שלם את תשובותיו של סובול, של חבר אחר שהתארח בארוחת ערב של הסימפוזיון, פרופסור יהודה כהנא, של חתן פרס נובל שאירחנו לארוחת ערב בביתנו, ועוד רבים וטובים אחרים, פנה אלי בטיני בלילה האחרון לשהותו בארצנו, כשהוא התארח כמה ימים בביתנו, ושאל אותי "מה אתה חושב בסוגיה"? בהיותי הוגן נתתי לאורחים ולחברים שלי להתבטא בחופשיות בלי שהתערבתי כדי שבטיני יתרשם מכלי ראשון ממגוון הדיעות שאכן ייצגו את האסכולות השונות. נתתי לבטיני לקרוא את מה שכתבתי על כך בספרי והיה לו לילה לבן.
למחרת בבוקר אמר לי בטיני: "מכל מה ששמעתי ההצעות שלך נראות לי ההגיוניות ביותר לטווח הארוך". מעודד מהתשובה של אדם כל כך דגול, התחלתי לעסוק בצורה אינטנסיבית בנושא, כתבתי על כך מאמרים רבים, ושנה אחר כך כתבתי באוקטובר 2018 את הספר שלי "הרפובליקה השנייה של ישראל" המאגד את החשיבה שלי בסוגיית הסכסוך, בסוגיות כלכליות, משטריות, חברתיות, אקולוגיות ותרבותיות. אבל הטריגר לכל התהליך נולד במסעדת מאנטה ריי, בארוחה היחידה שאירחתי אי-פעם בישראל במסעדת גורמה, לכן אני זוכר היטב את המסעדה, את השיחה, אבל לא את התפריט, אם כי החברים מאוד נהנו מהאוכל. אני הייתי עסוק כל הלילה בהשראת רוח טובה, שכל אחד מחמשת הסועדים יתבטא בחופשיות, ולוואי וכל המפגשים במקומותינו היו נערכים ברוח כל כך מפרגנת.
