שיבושי דרך ושיקול דעת - ללא הפסקה

לפי המסופר באחד הערבים, כאשר הירח הכסוף היה במלואו ותושבי חלם תהו כיצד לשָמֵר את המראה הנפלא הזה, ועד הקהילה פתח את מכסה חָביתּ הבוֹרשט, השמור לפסח, כדי שהירח ישתקף בו וסגר את המכסה למען שמירת הירח במלואו. לימים, צאצאיהם מתל אביב החליטו לפתוח את החבית כדי לשחרר את הירח בלילה קודר וכאשר פתחו את מכסה - הירח לא היה. כי חלם זה כאן. תל אביב היא לא רק עיר מפוקקת אלא נחנקת בשל גדרות וחסימות שמשוות לה מראה של מחנה מעצר. חסרים רק מגדלי שמירה כדי להשלים את התמונה. קטע שפעם היה עביר בשלוש דקות, הדרך העקלקלה שלו היא פי חמישה. נמסר לי שתיירים שבאו לתל אביב, נמלטו ממנה, כשנכחו שהמונית נאלצת לעשות סיבובים לאורך גדרות וחסימות. חניקה זאת העכשווית, אומרים בעירייה, אמורה לשחרר את החניקה העתידית. אני לא מדבר על חדלי חזון וצרי אופק במישור הלאומי והמקומי, שלא ראו לנכון לדעת לפני חמישה עשורים שהעיר העברית תיחנק בלי "מטרו" או רכבת תחתית, כפי שאלה נקראים. מה גם שהם לא הקימו חשמלית או טרולי-בוס, שמחובר למעלה בכבלים ולמטה נוסע בגלגלים על הכביש, כפי שזה נהוג באירופה, כאשר האוטובוסים והמטרו הם תוספת. מילא, בירושלים, קידוח רכבת תחתית הוא עניין של מייארדים רבים. שם היה מקום ל"רכבת קלה" שעשתה טוב לרחוב יפו המוזנח. אבל תל אביב? היא עשויה בשביל "מטרו" ואכן מטרו ייבנה. אבל מי צריך את ה"רכבת הקלה"? זאת היא תולדה של דבר אחד ומילה אחת בלבד אשר רשומה במילון באותיות של קידוש לבנה: אכיפה. לאמור נתיב לאוטובוסים מרושת מצלמות ומאויש על-ידי פקחים, ככה שלעבריינים לא יהיה כדאי לעשות לעצמם חיים קלים. כמה שזה היה זול יותר ונוח יותר. עם הזמן אלה ייהפכו למוליכים חשמליים. מה שאני מציע הרי נשמע ארכאי - "אלטע זאכען". בשעה שחיל גדול של חדשנים ו"גיג אקונומיסטים" מן העירייה ונת"ע יושבים על המחשבים לבחון דרכים שבהם האנשים במטרופולין יוכלו לנשום בעוד שנים, בקושי, במחיר חניקתם של אלה שחיים עכשיו. זאת כאשר בסוף רק נתיבים מתחת לאדמה יפתרו חלקית את הבעיה, אם בכלל.

דיזנגוף על הסוס-סמל הולם לתל אביב

תל אביב זקוקה למליצת יושר כמו ג'נט סאדיק קאהן (ד'מרקר 27.5.2022) ששינתה את פני הטיימס סקוור בניו-יורק, כדי לומר לנו שמה שתל אביב עושה זה טוב לנו. אז גברת קאהן מכובדה. מה שעשית, יכולת לעשות, מכיוון שניו-יורק בכלל ומנהאטן בפרט מרושתות בקווים רבים של ה-subway. אורך המסילה התת-קרקעית בניו-יורק הוא 1,370 ק"מ כשרק קטעים מועטים ממנה, בעיקר של הקווים הישנים, עולים מעל לקרקע. לא על כבישים אלא על גשרים. אין רכבת קלה ולא כבדה מעל לפני הקרקע בתוך ניו-יורק אלא אל יישובי הפריפריה. ואם לא די בחכמת חלם כמורשת - אלה, בנת"ע או נת"צ או ב-חח"ה - חכמי חלם החדשים -בתל אביב חושבים להפוך את אלנבי למדרחוב. שערו בנפשכם רחוב אוקספורד בלונדון - מדרחוב. בלונדון רבא שבה הוקמה הרכבת התחתית הראשונה ה-tube, לפני 160 שנה, ויש בה קווים רבים, לפני כשני עשורים הוסיפו את "קו ויקטוריה" המפורסם. בקרוב עומדים לפתוח לא "רכבת קלה" עלית אלא קו תחתית חדש באורך 70 ק"מ שיגדיל את הסעת ההמונים ביותר מ-10%. מסיבה זאת העתיד הרצוי לתל אביב הוא לתכנן מה שפחות על הקרקע ומה שיותר, או מתחת לפני הקרקע, או באוויר - מוניות מעופפות. הרכבת הקלה תתווסף לעוד מטרד. מצאתי שותף לתהייה שלי. דניאל קומיסר, חוקר ומומחה לתחבורה ציבורית. במאמר בדה מרקר ביוני 2019 הוא כותב כי הרכבת הקלה היא גרסה ארוכה ומשודרגת של החשמלית - הטארם -המסורתית. "הרכבת הקלה משווקת לנו כסוג של רכבת תחתית. בפועל היא במקרה הטוב מטרו לעניים, ובמתכונתה הנוכחית פשוט לא תוכל לעמוד בביקוש הצפוי", הוא כותב. אני מכיר די ערים רבות באירופה ומעט מאוד "רכבות קלות" ראיתי בהם. כי כל דבר שנע למעלה הוא גורם חוסם עורקים. לעומת זאת בהכנת מנהרה ל"מטרו" הסינים יודעים לחצוב מאות קילומטרים מבלי שתישמע אוושה למעלה.

קללת הקו הסגול

הצבע הסגול מסמל בפולקלור מסתורין, רוחניות, תת-מודע, יצירתיות, כבוד, מלכות ומתחבר לכל המשמעויות האלה יותר מכל צבע אחר, אומרת לנו וויקיפדיה. לא ככה בתל אביב. בתל אביב עוד מעט יהפכו את ה-downtown התל אביבי הקלאסי - רחוב אלנבי - ל"תעלת בלאומילך". הקו הסגול. ולכן יהיה צורך להסיט את קווי האוטובוסים הרבים לדרכים חלופיות. אחת מאלה אמורה להיות השדרה הנעימה והשקטה שדרות בן ציון שמוליכות מכיכר הבימה אל רחוב המלך ג'ורג'. זה מה שכתב בין היתר "מסע אחר" על השדרה:

"אם תפנו מכיכר הבימה מערבה, תגיעו לשדרות בן ציון, שמסתיימות ברחוב המלך ג'ורג'.אם תחצו את המלך ג'ורג' ותמשיכו מערבה על בוגרשוב, תגיעו לים. גם כאן, כמו בשדרות רוטשילד, הוקמו שבילי אופניים והליכה, יש קיוסק-קפה, והרבה עצים מצלים. בתי המגורים מרוחקים ממרכז השדרה והם אחידים בצורתם ונמוכים באופן יחסי, מה שמעניק לה תחושה של אווריריות וקלילות. בקצה המערבי, מול בית מס' 2, עומד פסלו של יעקב דורצ'ין, "באר וארבעה כלבים".

שדרות בן ציון

בשדרות בן ציון עוברים מדי יום הרבה מאוד רוכבי אופניים, והרבה יותר הולכי רגל, מאות זוגות צעירים עם תינוקות בעגלות. בכיוון לים מערבה ובכיוון דרום דרך רחוב מלצ'ט. כבר עכשיו כמה קווים פוגעים בשדרה ובתנועה הרגלית שבה. אם מספר נוסף של קווים יופנה לשדרות אלה, זאת תהיה סכנת נפשות. מה גם שיש נתיב אחד פנוי להולכה ואז האוטובוסים ייתקעו והרעש והחום שפולטים האוטובוסים ירעילו את הסביבה ואת המשתמשים, הולכי רגל רבים ברבבותיהם ודיירי השדרה הזאת. הדשא שמחלקת הגינון התל אביבית שתלה לא מכבר בשדרה, כשהירוק חוגג, יהפוך לא לסגול אלא לצהוב. דיירי שדרות בן ציון הם לא פראיירים והחליטו להיאבק שהסכלות לא תגיע אליהם. למצער, הם עומדים על כך, שרחובות אחרים יתחלקו בלענה הזאת שחכמי חלם קוראים לה דבש. טוב יעשו תושבי השדרה אם יערכו "מחאה חברתית" ומשני צדדיה, יטו אוהלים ויזמינו את ראש העיר חולדאי וחבר עוזריו ממחלקת התעבורה לפיקניק. זאת כאשר הירח מופיע במלואו בשמיים. בלב האוהלים תעמוד לא חבית בורשט של פעם אלא חבית בירה ישראלית, משקה עכשווי מאוד. הירח שישתקף בו יגרום לזיקוקי אור מן המשקה המבעבע. לילה לבן מטריף. אָלטנוֹי - חֶלֶם עד העצם. רכבת קלה עילית בונים בוויטֶבּסק של מארק שאגאל, שמעליה מרחפים אוהבים. על פסגת מגדלי עזריאלי מנגן כנר בלווי התזמורת הקקופונית של תעבורה תל אביבית מתָחָת, שתנגן את היצירה "תל אביב עיר מחנק - ללא הפסקה".