ה"מרגל" הונצח

במלחמת העצמאות פיקד סרן מאיר טוביאנסקי על מחנות חיל-האוויר בירושלים, במקביל לעבודתו בחברת החשמל. בשלושים ביוני 1948 נחטף, נחקר על-ידי קציני המודיעין דוד קרון, איסר בארי, בנימין גיבלי ואברהם קדרון. הארבעה האשימוהו בבגידה, בריגול ובמסירת ידיעות לבריטים, כדי שיעבירון ללגיון הירדני. בתום "משפטו" נרצח טוביאנסקי בבית ג'יז (כיום - ליד קיבוץ הראל), וניסו להעלים את גווייתו. כעבור כמה שבועות פורסם, כי הוצא להורג מרגל. רק כתוצאה מעקשנות לנה, אלמנתו, הורה ראש הממשלה דוד בן-גוריון לבדוק את העניין. אהרן חוטר-ישי, התובע הכללי (הפרקליט הצבאי הראשי), טיהר את טוביאנסקי. גופת טוביאנסקי הועברה לקבורה בהר הרצל, ומשפחתו זכתה להתנצלות. על קברו נכתב, "נהרג בשוגג". בן-גוריון כתב לאלמנה, כי זו "טעות טראגית", ובעלה חף מפשע. עם זאת, לא נפגעו חוקרי טוביאנסקי כתוצאה מהפרשה. איסר בארי המשיך להיות ראש הש"י, והיה ראש ממ"ן (לימים - אמ"ן) הראשון בצה"ל, עד שהודח עקב הרשעתו בפרשה מבישה אחרת, שהיה אחראי לה, והיו עוד פרשיות מבישות (למשל, פרשת ג'ול אמסטר), שלא עמד עליהן לדין. דוד קרון היה איש מודיעין בכיר, ולימים שירת ב"מוסד". בנימין גיבלי היה מח"ט "גולני" וממלא-מקום אלוף פיקוד המרכז, לאחר שהודח מתפקיד ראש אמ"ן בעקבות "עסק הביש" במצרים. אברהם קדרון היה מראשוני "המוסד", דיפלומט בכיר ומנכ"ל משרד החוץ. טוביאנסקי הונצח לימים באחד מבסיסי חיל-האוויר. ביוזמת סא"ל (מיל') גדעון מיטשניק, נכלל אשתקד שמו של טוביאנסקי בראשונה בטקס הזיכרון השנתי לחללי צה"ל מקרב עובדי חברת החשמל. בימים האחרונים החליטה הוועדה להנצחת אישים בחברת החשמל, שתחנת-הכוח ההיסטורית בירושלים תישא את שמו. עד היום לא נמצאה הסיבה לחיסול טוביאנסקי. בירושלים טענו בתש"ח, כי בבית ג'יז נפטרו ממי שידע יותר מדי על ביזת בתי עשירי הערבים בטלביה בידי בכירים ועשירים יהודיים מירושלים.

ישראלי מול יהודי

הימנעות יהיר לפיד להגיע לכותל המערבי מיד לאחר כניסתו לתפקיד ראש ממשלת המעבר, כפי שעשו כל קודמיו על כס ראש הממשלה, מלמדת קצת על עולמו הרוחני, אם קיים דבר כזה אצל החלול. הוא העדיף ללכת ל"יד ושם", שאומנם נושא תו של יהדות עליו (בניגוד לאמירתו בכנס הבינלאומי למלחמה באנטישמיות, שממנה אפשר ללמוד, שהשואה הנה ככל רצח-עם אחר בהיסטוריה. לכאורה, הייתה במעשהו הנגדה בין היותו ישראלי (מה זה?!) לבין היותו יהודי. שנים אני מנסה להבין מה זה ישראלי, ולא הצלחתי. אני יהודי, שגר בארץ-ישראל, ואיני מרגיש שום שייכות למרבית הלא-יהודים, שגרים בה, ואיני מזדהה עמם. גם השירות בצבא לא הפך אותי לישראלי. נהגתי לומר בציניות לסטודנטים שלי, שטענו, שהם ישראלים בגלל שירותם הצבאי, שבצה"ל שירתו גם יוני דואר, כלבים, גמלים ופרדות. בכל מקרה, ברור לי, שממשלה בראשות יאיר לפיד תעשה כמיטב יכולתה להתנער מדמותה היהודית של המדינה, כפי שעשתה ממשלת הזדון בשנת האיומה לכהונתה.

אי-אכיפה

בעודו זריז להרוס, לאבד. ולנתץ כל שבר קרש, שחורג מתוכניות הבנייה ביישובים יהודיים, מתרשל המינהל האזרחי ביהודה ובשומרון לטפל בבנייה הלא-חוקית הנמרצת של הערבים. בחאן אלאחמר נבנים כל הזמן עשרות מבנים, למרות פסיקת בג"ץ לפנות את היישוב הלא-חוקי. בדרום הר חברון השתלטו ערבים על שטח אש, ולמרות פסיקת בג"ץ לפנותם, הם ממשיכים להרחיב את היאחזותם הבלתי-חוקית במקום, בסיוע ארגוני שמאל, שמממנות מדינות זרות. החידוש האחרון - על המסלול המיועד לכביש עוקף 55 בנו ערבים וילה. למרות שהדבר דווח למינהל האזרחי, לא נעשה דבר בנידון, ועשרות מיליוני שקל, שהושקעו בתכנון הכביש העוקף, כנראה, יירדו לטמיון. אותו הדבר קורה באזור E1 בפאתי ירושלים. רשות הטרור מרמאללה מממנת את ההשתלטות הערבית על שטחי C, והאיחוד האירופי מסייע לה בלב חפץ ובארנקים פתוחים. נעים לאירופים להכות בישראל מכות קשות, אך אלגנטיות, כדי שח"ו לא שיאשימו אותם באנטישמיות. אין שום הסבר לאזלת-היד של המינהל האזרחי באכיפה נחושה כלפי ערבים, אלא במדיניות הממשלה, שאדישה לאובדן שטחים חיוניים, או ח"ו מעודדת זאת. תשובת המינהל האזרחי לשאלות בנושא מאפיינת: "... אכיפה ... מבוצעת באופן שוטף ובהתאם לסמכויות ולנהלים, וכן כפוף לסדרי העדיפות ולשיקולים המבצעיים". סליחה, מישהו אמר, "אפרטהייד"?

הישג

הריעו וקבלו את ראש ממשלתנו השני, שצמח בערוגת השבועון "במחנה". הראשון היה כישלון מוחלט, שלמזלנו כהונתו היייתה קצרת-ימים. כיום אהוד אולמרט הוא אסיר משוחרר, שהתקשורת אוהבת לראיינו, כיוון שפיו חסר מעצורים והוא מפיק מרגליות נגד בנימין נתניהו, שנוא העלית הישראלית. בחירת יהיר לפיד לראש ממשלת מעבר כתוצאה מהסכם הקואליציה, שחתם עם נפתלי בנט, הנה אות קין בפניה של החברה הישראלית. הישגיו הרבים מסתכמים בפה גדול, שפולט ססמאות מהוקצעות, ובהקראה רהוטה מטלפרומפטר. הריקא הוא בור ועם-הארץ, וניסיונו המבחיל להשיג, בעזרת אוניברסיטת בר-אילן, תואר ד"ר כשאינו ראוי אף לתעודת בגרות, הנו תעודת עניות לאוניברסיטה. ראוי לקרוא את מאמרו של רון מייברג, לשעבר עורך הירחון "מוניטין" - על לפיד, שנכתב מתוך היכרות ארוכת-שנים ביניהם. ניתן ללמוד ממנו על הרבה פנים, שלפיד מנסה בהצלחה להסתיר מפנינו באמצעות אשדות מלים, שאינן אומרות דבר; ולמחרת, או בערב, יגיד את ההפך.

בּוֹרשט

מעולם לא התלהבתי מבורשט - מרק סלק חמצמץ, שיוצאי רוסיה ומזרח אירופה אוהבים. עתה הכיר אונסקו - ארגון האו"ם לחינוך למדע ולתרבות - הידוע בהטיותיו הפוליטיות, להכיר במרק הסלק הלז כמורשת תרבותית אוקראינית, הנמצאת בסיכון וזקוקה להגנה דחופה, כמו ייצור היין בגאורגיה והכנת פיצה בנאפולי. הבקשה האוקראינית נועדה למנוע, כביכול, את חמס הבורשט בידי הרוסים. כמובן, העובדה, שבורשט אינו ייחודי לאוקראינה, והוא נפוץ גם בליטא, בפולין, בבלארוס, במולדובה, ברומניה וברוסיה, לא עניינה במיוחד את אונסקו בדרכו להכות ברוסיה. דרך אגב, בעבר הכיר הארגון במזון מסוים - למשל, חומוס - כמורשת תרבותית של כמה מדינות. אבל אונסקו היה ארגון מוטה-פוליטית, ונותר כזה. בינתיים ביקשה איטליה להכיר באספרסו כמורשת תרבותית איטלקית, ואונסקו הכיר באוכל הרחוב הסינגפורי כמורשת תרבותית.

נבזים

הודעת הקונצרן הבינלאומי יוניליוור, כי יתיר לשווק גלידות בן אנד ג'רי'ס (חברה-בת של הקונצרן) ביהודה ובשומרון עוררה גל של תגובות. מכל מקום, אנשי בן אנד ג'רי'ס, שונאי ישראל ידועים, גינו מיד את ההחלטה למכור את מניות החברה לאבי זינגר, זכיין החברה כעת, שיוכל לשווק את תוצרתה ביהודה ובשומרון תחת המותג בן אנד ג'רי'ס, אך רק בעברית ובערבית. יצרנית הגלידה, שהטילה את החרם על ישראל, נוסדה על-ידי שני יהודים אמריקניים, שמתבטאים בהתמדה נגד ישראל. לדברי הודעה רשמית של בן אנד ג'רי'ס, אין הלימה בין שיווק מוצריה ביהודה ובשומרון לבין ערכי החברה. מאז הודיעה יצרנית הגלידה על כוונתה להפסיק את שיווקה בישראל, ספגה החברה עיצומים משפטיים וכלכליים במדינות רבות בארצות-הברית, וערך מניותיה נפגע. לכן, החברה-האם יוניליוור חיפשה מוצא של כבוד מהפרשה. הניצחון על האנטישמים הנבזים מבן אנד ג'רי'ס הנו דוגמה טובה לתגובה יעילה נגד BDS, המנצלת היטב את המסגרות החוקיות, שבהן פועלות החברות המחרימות. במקרה הזה המאבק נגד יצרנית הגלידה היה אבוד, וכוּון היטב נגד החברה-האם.