תארו לעצמכם שפעיל פוליטי היה נתפס במצלמות האבטחה כשהוא מחליף ארגזים עם רבע מיליון פתקי הצבעה של ה"ליכוד", בארגזים עם כמות דומה של פתקי "יש עתיד", ובכך משנה את תוצאות הבחירות לכנסת ומביא להחלפת שלטון. האם מישהו היה מעלה בדעתו שהמעשה חוקי או שראוי לתת לאותו אדם פרס על המעשה? מובן שלא. אותו פעיל היה מועמד לדין על פגיעה בטוהר הבחירות, מרצה תקופת מאסר ממושכת ומורחק לצמיתות מהחיים הציבוריים. אז מה בעצם ההבדל בין המקרה הדמיוני הזה לבין מה שעשה בפועל ראש הממשלה היוצא שלנו נפתלי בנט? הרי גם הוא לקח למעלה מרבע מיליון קולות של תומכי ימין והעביר את קולותיהם למחנה השמאל.
ההבדל הוא לכאורה בכוונה. בנט טען שהוא פעל מתוך אילוץ. הוא ניסה להקים ממשלת ימין ורק כשהתברר לו שלא ניתן להקים ממשלה בראשות נתניהו ובלית ברירה, רק אז הוא חבר למחנה השמאל כדי למנוע בחירות חמישיות. לפי התזה הזו בנט אומנם הפר את הבטחותיו ומעל באמון הבוחרים, אולם עשה זאת כמנהיג פוליטי לגיטימי ומתוקף שיקולים ממלכתיים ואחריות לאומית ולא מתוך אינטרס אישי. אלא שלפי יועצו הפוליטי לשעבר של בנט "גל בייסברג" ואדם שהיה קרוב אליו באותה תקופה, נפתלי בנט לא באמת התכוון לקיים את הבטחותיו, אלא הגה ותכנן את ההונאה ובכללה את החבירה לשמאל הרבה לפני הבחירות ואפילו סיכם עם שותפיו לקנוניה את הרכב הממשלה שעתידה לקום.
מתוך דבריו של בייסברג, אפשר להסיק שבנט ושותפיו שיקרו והטעו ביודעין את הבוחרים כדי לשכנע אותם להצביע עבור מפלגת ימינה, והפריחו הבטחות שמלכתחילה לא הייתה להם שום כוונה לקיים, כאשר באותה נקודת זמן כבר ידעו שימינה ימינה תחבור אחרי הבחירות לממשלת שמאל, תמורת תמיכה במינויו של בנט לראשות ממשלה. אם טענתו של בייסברג נכונה, מעשיו של נפתלי בנט וכול אלו שהיו שותפים למזימה לא היו "תמרון אסטרטגי" לגיטימי או "תרגיל פוליטי מבריק" אלא מעשה הונאה נתעב ולא חוקי כנגד אזרחי ישראל, נגד מדינת ישראל ונגד הדמוקרטיה, עבירה שהעונש הראוי עליה צריך להיות מאסר בפועל לשנים רבות. ישנם אנשים ציניים שטוענים שבפוליטיקה מותר לשקר אבל ההפך הוא הנכון.
מאנשי ציבור ומשליחי ציבור אנחנו מצפים ודורשים יושר ואמינות הרבה יותר מ"סתם" אזרחים. זה שפוליטיקאים לעיתים משקרים ומפרים הבטחות לא אומר שזה מצב רצוי או שאנחנו הציבור מוכנים להשלים אתו. תומכי מפלגת ימינה בטחו בנפתלי בנט, האמינו להבטחותיו, הפקידו בידיו את קולם ואת הכוח הפוליטי להקים ממשלת ימין והוא בגד באמונם ועשה מעשה בלתי נסלח: גנב את הקולות, חצה את הקוים ומסר אותם ליריב פוליטי למען אתנן פוליטי אישי. אין שום תחום אחר בחיינו שבו מקובלת או מותרת התנהלות כזו. לא במערכת העסקית, לא בצבא, לא באקדמיה, לא במערכת החינוך, לא בחיינו האישיים ואפילו לא בין פושעים.
בכול תחום אחר בחיינו ובכול ארגון אחר מעשה הונאה מהסוג והחומרה שעשה, לכאורה, נפתלי בנט היה מוביל לעונשים כבדים וכך צריך להיות גם במקרה הזה. הבסיס של דמוקרטיה היא האמונה בחוכמת ההמונים. האמונה בכך שרוב בני אדם יודעים מבינים מה טוב עבורם, יודעים להבדיל בין טוב ורע ויודעים לבחור ביניהם. בשיטה הדמוקרטית הנבחרים הם נציגים ושליחים ולא שליטים ואין להם רשות לעשות בקולם של האזרחים כרצונם. מצופה מהם לדבר אמת ולא לשקר. לשכנע ולא להכריח. להיות קשובים לציבור, לכבד את בחירתנו ולקיים ככל שניתן את ההתחייבויות לציבור. אין בדמוקרטיה חטא חמור יותר מהונאה מכוונת של ציבור הבוחרים למען טובת הנאה אישית. לכן, כדי לשמור על מעט האמון הציבורי במערכת הפוליטית וכדי לשמש תמרור הזהרה לפוליטיקאים מושחתים בעתיד, חייבים לחקור את טענות היועץ "גל בייסברג" ואם יתבררו כנכונות, להעניש בחומרה יתרה את כל מי שהיה שותף למעשה הנבלה הזה.
