מה עומד בבסיס ההימור של פוליטיקאים בישראל כאשר הם מוסיפים עוד גוף פוליטי ומגבירים בכך את הפילוג והקיטוב? 1) כסאות: הצטרפות לגוף קיים לא מבטיחה את כמות הכסאות, רכבי השרד, חדרי המלון, המזכירות המרובות שמבטיחה לכאורה מפלגה חדשה. 2) מי לנו ומי לצרינו: ממשלת בנט לפיד הוכיחה בדרך הקשה שאין שום מקום לתלות של ממשלת ישראל במפלגות ערביות. ערבים יכולים לקחת חלק בשלטון אך לשלטון אסור להיות תלוי בהם. ואם אסור להיות תלוי בערבים, השאלה היא במי כן מותר להיות תלוי, והתשובה הברורה היא שמותר להיות תלוי במפלגות החרדיות. ואם זה המצב, ואם התלות באיזה שהוא צד היא חיונית, המשמעות היא שיאיר לפיד לא יהיה ראש ממשלה ואביגדור ליברמן לא יהיה סגנו, לפיד וליברמן נמחקים מאפשרות הובלת המדינה. הם יוכלו להצטרף להובלה כזו, אך לא יובילו. ומכאן צצה האפשרות של הקמת גוף חדש, אשר בקונסטלציה מסוימת יחבור לחרדים, עם החרדים הוא יגבר על מפלגת לפיד ואז לפיד יצטרף ככינור שני, ליברמן כשלישי או רביעי, ואולי באופן שכזה הם יגברו על הליכוד ועל בנימין נתניהו. גם אז זו תהיה ממשלה על כרעיים של תרנגולת, אך אולי נזכה בכל זאת בכמה חודשים של יציבות שלטונית. זה גם מסביר בדיוק את הסיבה מדוע יועז הנדל לא יהיה חלק מהסיפור הזה, ומדוע מתן כהנא לא יהיה חלק מהסיפור הזה, כי הסיפור כולו הוא ככ"כ - כסאות, כסף, כוח - והניסיון להעביר את החרדים לשמאל, תוך הקטנה משמעותית של מפלגות השמאל הוותיקות, לפיד, עבודה, מרץ, ותוך מחיקת האפשרות של שיתוף הערבים כגורם בעל השפעה מכריעה בממשלה.