לארה"ב יש 101 חודשים למלא את הבטחת שינויי האקלים החשובה ביותר של הנשיא ג'ו ביידן – וכעת היא בפיגור ניכר. עם כל חודש שעובר מתברר יותר ויותר, כי בנקודה כלשהי – כנראה בקרוב מאוד – היא תגיע לנקודה בה כבר לא תוכל להצליח, מתריע וושינגטון פוסט.
זהו הקשר קריטי להודעתו בשבוע שעבר של הסנאטור ג'ו מנחין, לפיה אחרי חודשים של מו"מ עם עמיתיו הדמוקרטים – לא יתמוך במדיניות האקלים. התירוץ הרשמי הוא החשש מפני אינפלציה, אבל תמיד יש סיבות להימנע מפעולה והזמן איננו סלחני כאשר מדובר באקלים המתחמם.
במרכז מדיניות האקלים של ביידן עומדת הבטחתו אשתקד לקצץ עד סוף 2030 ב-52%-50% את פליטת גזי החממה של ארה"ב ביחס לרמתה ב-2005. כדי להשיג מטרה זו יהיה צורך בשינוי עמוק במשק האמריקני: מיליוני מכוניות חשמליות על הכבישים, העברת ענפים שלמים ליותר הסתמכות על אנרגיה נקייה ומיליוני משרות כדי לבצע את כל זה. החקיקה אותם בלם מנוחין אמורה הייתה להאיץ את השינוי באמצעות הקלות מס לאנרגיה מתחדשת ורכבים חשמליים וצעדים רבים נוספים.
התקדמות מהירה נחוצה כדי לעמוד בהסכם פריז 2015. המדענים מסכימים ברובם, כי קיצוץ הפליטות במחצית עד 2030 הכרחי כדי למנוע את התוצאות הקשות ביותר של ההתחממות. גם אחרי הודעתו של מנחין היעדים נותרו, אך הסיכוי להשיגם מתרחק ואולי אף מתפוגג. עם כל חודש שחולף, גדלה כמות הפליטות שיש לקצץ בחודשים שנותרו.
היעד של ביידן שאפתני מיסודו. עד כה ארה"ב קיצצה את הפליטות רק בחלק קטן מן הנחוץ. ב-2006 הם הסתכמו ב-6.6 טריליון טון גזים בשנה; בשנים 2019 ו-2020 הן היו 5.8 ו-5.2 טריליון טון. המשמעות היא שבשנת 2020, האחרונה לגביה יש נתונים, הפליטות ירדו רק ב-21% - וזוהי שנת הקורונה, בה הפעילות הצטמצמה משמעותית, כך שברור שהן שבו ועלו מאז. על בסיס נתוני 2019, יש צורך לקצץ את הפליטות ב-2.5 טריליון טון בתוך קצת יותר משמונה שנים – כפליים מכמות הפליטות של יפן וזהה לזו של הודו.
