שמעתי שחייבים להגיע לפחות פעם בחיים לנפאל. אלי, שותפי לבליסה הגדולה, אף פעם לא היה שם. גם אני לא. טוב, אני זו לא חוכמה, אבל אלי הוא מסוג האנשים שפשוט חייבים להתאוורר פעם בחצי שנה בגיחה קצרה לניו-יורק, אתם יודעים, רק לקנות כמה חולצות. בשבוע שעבר, הוא טס בקטנה לפריז והסב עצמו סופית לישות קוסמופוליטית עם ארסנל מיילים מתפקע. זהו, חשבתי לעצמי, הלך עליי. בטח עכשיו אף מסעדה ישראלית כבר לא תעשה לו את זה.
מאחר ונפאל הסתמנה כיעד לא ממש מושג כשבא לי סתם לקפוץ לאכול משהו עם אלי, החלטתי לנסות את מסעדת "אור2k" בקיבוץ נען. זו, הוקמה כאחות למסעדה הנושאת את אותו שם מוזר בדיוק בקטמנדו שבנפאל, מסעדה שכל הישראלים עוצרים בה בטיול הגדול (אגב, גם לאחר ההסבר המצוין באתר המסעדה, עדיין לא הצלחתי לפצח את פירוש השם). חוץ מזה, נען צלצל לי מספיק ישראלי כדי שאוכל להוכיח לאלי שגם כאן יש אוכל לא רע בכלל.
המסעדה החלבית, הכשרה והמוארת ממש קוראת לך להיכנס אליה ביום גשום, וזה בדיוק מה שעשינו. בפנים יש תנור חם, רהיטי רטרו ואווירה פשוט שובת לב, ובחוץ יש זולה משגעת עם מרפסת לקיבוץ. פשוט מקום מקסים. אני יכולה רק לנחש כמה כיף שם בימי שישי בבוקר, כשמוגשת ארוחת הבוקר. התחלנו עם פונגי דל בוסקה (36 שקל) - פטריות מכל הסוגים בחמאה ועשבי תיבול, מוקרמות בגבינת מוצרלה מבעבעת מלמעלה. רותם, המלצרית שלנו, בהחלט ידעה על מה להמליץ. המנה הוגשה בתוספת מקלוני פוקצ'ה מתובלים, שנתחבו לצלחת וספגו את הרוטב בשקיקה.
הרגשנו שעלינו על הגל והמשכנו לסלט "אור2k" המורכב מעלי בייבי, פלפל, שומר וסלק קלויים, ומוגש עם טוסטים קטנים מפרוסות באגט עם פיסות גבינת עיזים (48 שקל). התלהבנו במיוחד מהשומר הקלוי, שלא מוצאים אותו בהרבה מנות, אבל הוא פשוט טעים. מה שנחמד בתפריט הסלטים הוא שאפשר להזמין חצי סלט בחצי מחיר. הנה משהו שכל מסעדות ישראל יכולות ללמוד ממנו.
נורא התלבטנו במדור הפיצות. כל פיצה נשמעה טעימה יותר מהשנייה. נתתי לאלי, אנין הטעם, להזמין והלכנו על פיצה פסטו (44 שקל). על מצע בצק דקיק, בדיוק כמו שאני אוהבת, נחות להן עגבניות טריות ומיובשות, פסטו ושמן זית, וממעל מפוזרת גבינת מוצרלה מעורבת עם גושי גבינת עיזים רכה ונעימה. כמובן שנהנינו מאוד, גם פיצה יכולה להיות גורמה אם רק רוצים.
רותם הציעה לנו לטעום מיין השזיפים היפני והסכמנו בהיסוס. אחרי שטעמנו, פצחנו שנינו ב"וואוו" כל כך משכנע, שנראה לי שכל המסעדה הזמינה גם. הטעם הנהדר של היין המתוק הזה שווה את מחירו הגבוה יחסית (40 שקל לכוס).
כמובן שלא שכחנו לדגום את סעיף הדגים, שמציע לחובבי המצולות מבחר מגוון של מנות. אנחנו הלכנו על הסלמון הצרוב (86 שקל) ברוטב צלפים, חמאה ויין לבן על מצע תרד מוקפץ בשום ושמן זית. יופי של מנה. הערת איש העולם הגדול - הדג נאפה בדיוק במידה הנכונה, הוא לא היה יבש ובזה גדולתו. אחרי הטריקולד וההפוך (10 שקל), הסכמנו על שתי עובדות בסיסיות: "אור2k" מתחרה בקלות בכל מסעדה פריזאית ממוצעת, ואני חייבת לקנות כרטיסים לנפאל.