כאשר הנשיא עמנואל מקרון ביקר השבוע במדינת קמרון, הוא כינה את אפריקה כולה "צבועה" בשל סירובה של רוב היבשת לגנות את רוסיה על פלישתה לאוקראינה. הדברים עמדו בניגוד בולט לביקור שהתקיים ביבשת בשבוע שעבר: שר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, חתם על הסכמים ושיבח את עמדתם של מנהיגי היבשת במאמר שפורסם במצרים, קונגו, אוגנדה ואתיופיה. ביקורים אלו מייצגים מציאות קשה מבחינת מדינות אפריקה, מסביר וושינגטון פוסט. רבות מהן ביקשו להימנע מנטילת צד במלחמה באוקראינה: 25 מבין 54 מדינות היבשת נמנעו מהצבעה כאשר עצרת האו"ם גינתה את רוסיה ברוב גדול בחודש מרס. אבל בין אם תאהב זאת ובין אם לא, אפריקה נגררת לעימות, בעיקר מבחינה כלכלית. רבות מן המדינות תלויות בתבואה מאוקראינה והמחירים מזנקים (כמו גם מחירי הנפט) – בעוד הן טרם התאוששו מהקורונה. מקרון הבטיח לסייע להן להתמודד עם השלכות המלחמה בכך שיעודד השקעות צרפתיות בחקלאות שלהן, כדי להגביר את אספקת המזון המקומית. הדיפלומט האמריקני הבכיר מייק האמר ביקר גם הוא השבוע במצרים ואתיופיה, שם נפגש עם מנהיגי האיחוד האפריקני. משרד החוץ ציין, כי המטרה המרכזית של השיחות היא להביע את תמיכתה של ארה"ב במציאת פתרון דיפלומטי לסכסוך בין השתיים בנוגע לפרויקט על הנילוס שמקימה אתיופיה ועלול לפגוע בזרימתו למצרים. בשבוע שעבר הודיעה ארה"ב על סיוע של 1.3 מיליארד דולר למדינות קרן אפריקה, להתמודדות עם הבצורת הקשה באתיופיה, קניה וסומליה – אבל יש הסבורים שלא יהיה די בכך.

טביעת רגל רוסית ב-18 מדינות

הקרמלין הציף את מדינות אפריקה במידע כוזב. לברוב טען שמשבר המזון ביבשת נובע חלקית מהעיצומים המערביים על רוסיה וגינה את המערכת הכלכלית העולמית שלטענתו תומכת במערב על חשבון אחרים. הוא הבטיח, שארצו תעמוד בהתחייבויותיה לייצא מזון, אנרגיה, דשנים וסחורות נוספות לאפריקה. רוסיה משתמשת בביטוי "המיליארד המוזהב", כדי לתאר את האליטה המערבית העשירה ולנסות לגייס תמיכה. לברוב העניק, בנאום באדיס אבבה, גרסה אנטי-קולוניאלית לפלישה לאוקראינה: "אני בטוח שרוב מוחץ מבין המדינות לא רוצות לחיות כאילו הקווים הקוליניאליים חוזרים". הגישה הזו אינה מקרית, מסביר הפוסט. למוסקבה אין מורשת קולוניאלית באפריקה, בניגוד למעצמות מערב אירופה, ולעומת זאת יש לה יחסים ארוכים עם המושבות-לשעבר ההולכים אחורה עד לימי המלחמה הקרה. חלק מן המדינות שנמנעו בעצרת עשו זאת על בסיס תנועות אנטי-קולוניאליות להן היו קשרים הדוקים עם בריה"מ. טיעון הנגד החזק ביותר של מקרון הוא שרוסיה "היא אחת מן המעצמות האימפריאליסטיות והקולוניאליסטיות האחרונות". הוא תיאר את הפלישה לאוקראינה כ"מלחמה טריטוריאלית, מהסוג שחשבנו שנעלם מעל פני אירופה. זו מלחמה של המאה ה-20, אפילו של המאה ה-19". אלא שצרפת עצמה מצויה בעיצומו של שינוי בנוכחותה במערב אפריקה, כאשר היא מסיימת את "מבצע ברקהיין" – כוח משימה שניסה להיאבק בתנועות הג'יהאדיסטיות במאלי, ניגר ובורקינה-פאסו; מקרון הצהיר, כי למרות זאת – ארצו מחויבת ללא פקפוק לביטחון באפריקה. בינתיים שלוחיה של רוסיה – בעיקר קבוצת וגנר, המעסיקה שכירי חרב – מגבירים את השפעתם ברוב מערב אפריקה. המחקר למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים בוושינגטון אומר כי ב-18 מדינות יש כעת טביעת רגל רוסית. מצד שני, בניגוד לטענתו של מקרון – רוב מדינות אפריקה גינו את הפלישה. 29 מהן הצביעו בעד הגינוי בעצרת הכללית, ולפני כן כל שלוש החברות האפריקניות במועצת הביטחון היו בין 12 החברות שתמכו בגינוי לרוסיה (שכמובן הטילה וטו על ההחלטה). יומיים לפני הפלישה נשא שגריר קניה באו"ם, מרטין קימאני, נאום רב-עוצמה בו השווה את איומיה של רוסיה על אוקראינה לקולוניאליזם ששעבד חלקים כה נרחבים מאפריקה. "המצב הזה מהדהד את ההיסטוריה שלנו. קניה וכמעט כל מדינה אפריקה אחרת נולדו כתוצאה מסיום דרכה של אימפריה", הזכיר.