סוגיית האחריות עולה אצלנו לדיון ציבורי לעיתים מזומנות, משמע: היא אקטואלית וחשובה לחיי היום-יום. עם זאת דומה שכפי שגדול הבילבול הציבורי בסוגיות עקרוניות אחרות, הוא גדול שבעתיים בשאלת האחריות - מי קובע אותה ומה משמעותה. אצל רבים מתפרשת "אחריות" כאישית גם כאשר מדובר בתפקיד ציבורי או ממלכתי שמעצם טיבעו לא תיתכן בו אחריות אישית לביצוע, מלבד זו של המופקד על עשיית מעשה מטעם הגורם המוסמך. במדינה מסודרת נקבעת אחריות באמצעות חוק או תקנה שבהם מוגדרים המבצע וגבולות אחריותו, שכן לא קיימת אחריות אישית אבסולוטית לכל ועל הכל. עוד מתאפיין נושא האחריות בשאלה מהו הנושא הנבדק ומיהו זה שאת אחריותו אנו בודקים - הן בשאלה כיצד היא מוגדרת ומהם גבולותיה והן בשאלות מי קבע זאת ומה סמכותו לקבוע. כאשר אחריות נובעת מן "המשתמע" כלומר מפרשנות אישית או מוסדית שאינה מעוגנת במקור מוסמך ומפורש, אין למעשה תחולת אחריות על-אף אחד. לטעמי, במקום שלא הוגדר אחראי כדין ועל-פי הסדר הציבורי הנכון לוקה הניהול בכך שאין למעשה אחראי. ברוב הפעולות שאנו מבצעים, במיוחד בתחומי השירות הציבורי, הצבא והמשטרה מעורבים גופים רבים והיקף המעורבות ואופיה משתנים ממעשה אחד למשנהו, ממקום אחד לאחר ומזמן לזמן. לפיכך, אל לה לשאלת האחריות להיוותר "יתומה" כי אז אין היא קיימת בפועל. עובדה זו בין אם היא שקופה ובין אם אינה גלויה לעין, מעצבת נורמת התייחסות פרטית וציבורית לעשייה וכלפי מי שנתפס כאחראי - זה שאמור לתת דין וחשבון על כשל בביצוע, גם אם למעשה כלל לא הוגדר כנושא באחריות. האחראי הוא מי שמנווט את העשייה ומנהל אותה באופן שוטף בתחום שנקבע לו.² כך, למשל, אם נקבע בחוק או בתקנות שנהג אוטובוס הוא האחראי על הפעלת האוטובוס והתנהלות הנוסעים בו - מטבע הדברים חייבים הנוסעים לציית להוראותיו. נוסע שאינו מקיימן או מפריע לנהג בתפקודו, הוא עבריין בר-ענישה ללא קשר להסכמתו עם שיפוטו של הנהג. אין דרך אחרת לניהול הליך מסודר המושתת על ציות לחוק ולתקנות אלא באמצעות זיהוי ברור של הגורם המנווט ומפעיל השירות ומתן גיבוי של החוק לגורם זה.³ הדוגמה הנ"ל נוגעת לשירותים הציבוריים אולם מוקד הדיון הפעם הוא המינהל הציבורי הממלכתי והמניע לדברים הוא "פסטיבל" דברי הסרק שנשמעו בפרהסיה בעקבות תשאול רה"מ לשעבר נתניהו על אסון מירון בשנת 2021 בוועדת החקירה. סביר שהוועדה תבקש לדעת מפיו מה ידע על האירוע ועד כמה ואיך היה מעורב בו מזווית הראיה האישית שלו בכדי להשלים או להצליב עדויות שנמסרו לה מפי עובדי ציבור מעורבים אחרים. אופי התשאול ובעיקר הפרשנות שקיבלו שאלות חברי הוועדה ומעניו של רה"מ, הם שמצדיקים דיון נוסף ובעל אופי שונה באשר להליך התשאול ובאשר לפרשנות התקשורתית שניתנה לדברים; אין כאן כלל שאלת אחריות; ראש הממשלה איננו אמור לנהל את אירוע מירון!!! שמעתי בתקשורת חלק מהשאלות של יו"ר הוועדה וחלק מחבריה. לדעתי, אופי השאלות מצביע על אי-הבנה מצידם אמור לתפקד שירות ציבורי במדינה. ראשית, אירועי מירון אינם מנוהלים ע"י משרד ראש הממשלה ואין סיבה שינוהלו על ידו. קבר בר-יוחאי הוא מקום תפילה קדוש וככזה עליו להימצא בפיקוח והשגחה של משרד הדתות. כל האירועים המתרחשים במקום זה חייבים להיות מפוקחים ע"י רשות אחת בכדי להבטיח סדר, שליטה ואחידות לכל דיכפין. באירועים רבי-משתתפים, על הרשות הממונה במשרד הדתות לוודא שיתקיימו במקום תנאים המאפשרים קיום האירוע, וסדר ופיקוח המבטיחים את בטיחות המשתתפים: - זאת החל מסידורי גישה, עבור דרך מספר משתתפים עם מקדמי ביטחון ראויים (מאושרים ע"י מומחים לעניין), דרך סידורי ניהול ופיקוח משטרתיים לתנועה אליו וממנו וכלה בדרכי פינוי למטרות טיפול רפואי, אבטחה וביטחון, לצד סדרי כניסה ויציאה רגילים ובמקרי חירום. המינהלת המפיעלה ומסנכרנת בחסות המשרד את האירוע, חייבת להיות כפופה למשרד האחראי (דתות או שירותי-דת) ויהיו בה נציגים מכל המשרדים המשתתפים האחרים בכדי לקצר ולייעל את התהליך השלם. ראש המינהלת הוא האחראי על פעולותיה ובסמכותו להורות על ביטול האירוע היה והתנאים השוררים בשטח אינם מאפשרים קיום בטוח שלו. אפשר בהחלט שביטול האירוע יהיה חייב באישור מוקדם של השר הממונה אבל יוזם המהלך הוא האחראי. כל משרד מבין המשתתפים במינהלת חייב לדעת מראש מה תפקידו וראש המינהלת אחראי לוודא זאת. מבחינה זו, האחריות נעצרת אצל ראש המינהלת - הגוף האחראי לתפעול על כל היבטיו. אחריות השר הממונה או מנ"כלו, היא על בחירת ראש-מינהלת מתאים - אדם בעל כישורים וניסיון ביצוע רלוונטי לניהול הפעילות המורכבת על כל היבטיה. היה וימצא שלא נבחר אדם ראוי - תהיה זו אחריותו של השר הממונה או מנ"כלו. (זה שבחר בשם המשרד את המועמד). הוא הדין לגבי שליחת נציגי משרדים אחרים למינהלת. שולחיהם אחראים על בחירת אנשים בעלי כישורים מתאימים לסוג, מורכבות והיקף הפעילות לה הם נדרשים לערוב. העובדה שקיימת מינהלת וכי יש ראש המתאם ומסנכרן את פעולותיה אינה מפחיתה מאחריות המשרדים המשתתפים האחרים כהוא זה בכל הנוגע לחלקם במאמץ הכולל. השירות הציבורי פועל בדרך כלל במבנה מטריציוני, כלומר: יחידות מקצועיות יעודיות "משלבות ידיים" לצורך משימה מעורבת תחת מסגרת ניהולית אחת המוקמת אד הוק לצורך המשימה, כאשר מבנה משולב זה אינו נועד לשרת מהלך חד-פעמי אלא אירועים חוזרים בעלי אופי קבוע. (כאשר מדובר בהתרחשות חד-פעמית, בעלת אופי זמני נהוג לדבר על פרויקט (מיזם) - מסגרת המתפרקת לאחר תום המשימה וחבריה חוזרים ל"מרכז הידע" ממנו גויסו עבורה. אין ספק שבמגוון העצום של אירועים שמנהלת המדינה - קבועים או מיזמיים - מתנהלים רובם מחוץ למסגרת הפיקוח הישיר של משרד ראש הממשלה אך לא בהכרח מחוץ למסגרת העניין המעשי שיש בהם לחברי כנסת החברים גם בוועדות הפיקוח אד-הוק על נושאים אלה. האם הוזמנו להעיד בפני ועדת החקירה לאסון מירון גם חברים מהוועדה לביקורת המדינה? אלה, חזקה עליהם שידעו על דוחו"ת מבקר המדינה בשאלת התאמת אתר קבר בר-יוחאי במירון להילולה השנתית בו; ומדוע לא שמענו על כך? מדוע ראש הממשלה כן, והם לא?! ישנן לא מעט מדינות בעולם שמורכבות הניהול והמעקב אחר החלטות הגורמים הבכירים ביותר בממשלה, בפרלמנט ואצל מבקר המדינה הביאו להקמתו של "משרד לתכנון לאומי"⁴ העוקב אחר ביצוע ההחלטות עד דרג הממשלה ועד בכלל ודואג להתריע בפני השר האחראי לתכנון הלאומי על ביצוע או אי-עמידה ביעדים שנקבעו. מכאן עובר תהליך הדירבון וההסדרה לקווי-הקשר הקצרים שבין ראש ממשלה, שר לתכנון לאומי או מנכ"ל משרד רה"מ במטרה לקדם ביצוע ולא רק החלטות. אין ספק שתחום זה לקוי אצלנו אבל אסון מירון איננו הנושא היחיד הסובל מכך... שיטת ניהול לוקה במהותה ואחריות אישית למותם של אנשים באירוע פרטני הינם שני תחומים שונים לחלוטין. הגיע הזמן שנדע להבחין ביניהם. התקשורת הממוחשבת מקצרת ומפשטת דרכי וזמני-תפוצת מידע באופן ניכר ויכולה להוות את התקשורת האפקטיבית המרכזית והעיקרית לפחות במערך השירות הציבורי הממלכתי. מן הדין שהממשלה תיתן דעתה על שינוי כזה ותקצה לו את העדיפות הנכונה. אין כוונת הדברים שכך יוכל רה"מ לנהל בעצמו את כל האירועים ההמוניים בישראל אולם האחראים על הביצוע והמפגרים בביצוע, ידעו שהמידע והנתונים מגיעים לתשומת ליבם של ממוניהם בלוח זמנים רלוונטי למניעת אסונות ומיזעור הכשלים כשהמוטיב המנחה את העשייה כולה הוא שיפור הליכי הניהול והביצוע ולא פוליטיקה זעירה של רדיפת ראש ממשלה מכהן או בעל תפקיד ממלכתי אחר. מחול השדים שהתפתח סביב תשאול רה"מ בוועדת החקירה, איננו שייך כלל וכלל לאסון ולאחראים להתרחשותו. מקורו בשינאת-החינם שפשתה במקומותינו ונוגסת בנו בכל פה. רבים חסרונותיו הניהוליים של נתניהו ואחד המרכזיים בהם הוא שאיננו אוהב לנהל מערכות גדולות בכלים מסגרתים "מגבילים". אומנם ראש ממשלה אינו יכול להיות מנותק מהניהול השוטף מבקרה ומהכרה כללית של המציאות במשרדי הממשלה, אולם פעילות רצויה זו אינה עושה אותו אחראי. האחראי הוא מי שנקבע ע"י המערכת המתפעלת ותפקיד זה באירוע מירון לא אוייש. החלטת ביצוע ללא קביעת אחראי כמוה כהצהרת סרק.