כשאני קורא את פרשת "דברים" עת העם עומד בשערי ארץ כנען, אני חש את מלוא מצוקתו הקשה של מי שהנהיג את עמו במדבר ארבעים שנה קשות ותובעניות. המצוקה היא של אדם, שלא יזכה להיכנס לארץ היעודה אחרי מתן מעצמו ארבעים שנה סוחטות ומיגעות, ככתוב בדברים פרק א' פסוק 19: "וַנֵּלֵךְ אֶת כָּל-הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא". כשאני קורא את פרשת "דברים" אני חש את המצוקה האישית הקשה של מנהיג בעל שיעור קומה כמשה - כי "גַּם בִּי הִתְאַנֵּף יְהֹוָה בִּגְלָלְכֶם לֵאמוֹר: גַּם-אַתָּה לֹא-תָּבוֹא שָׁם" (דברים, פרק א', פסוק ל"ז) - "לֹא תָּבוֹא שָׁם", הווה אומר נשללת ממשה הזכות להיכנס לארץ כנען. כקורא אני חש, שאדם דמוע וחנוק מבכי קורע לב אמר את הדברים הכאובים בפסוק ל"ז. אי אפשר שלא להרכין ראש לנוכח גדולתו של המנהיג, הגם ש"בִּגְלָלְכֶם", בגלל התנהגות העם, כנאמר בפסוק ל"ז, נשללת ממנו הזכות להיכנס לארץ הנכספת, הוא עד הרגע האחרון, עד רגע עצימת עיניו ידאג במסירות רבה לעם ישראל. באבהות אוהבת וחמה הוא מבהיר לצאן מרעיתו, רק אם ישמרו את המשפטים והחוקים, שהובהרו בפירוט רב בפרשות השבוע הקודמות, מובטח להם חיים שופעים ומאושרים. אני מצר על כך, שמנהיגינו כיום אינם לומדים משיעור הקומה של המנהיג משה. המנהיג משה אינו יודע מה זה לנטור שנאה ואיבה למי שפגע בו. אפילו שבגללו הוא לא יזכה להגשים את הייעוד הנכסף, עליו הוא עמל ארבעים שנה - להיכנס לארץ כנען, הוא מתייחס באבהות חמה ואוהבת לעם הזה. משה כמנהיג דורס את האיבה והשנאה ונותן מרחב חיים רק לאהבת עמו ולדאגה לו. צר לי מאד, שמנהיגינו כיום אינם דורסים במלוא העוצמה את גילויי האיבה והשנאה הפוקדים אותנו. צר לי, שהם אינם נוהגים ופועלים כמשה, שהקדיש את חייו רק כדי שיהיו מרחבי חיים לאהבה ולרעות. מצער אותי, שאין לנו כיום מנהיגות, שמקדישה את חייה לכינון מערכת, שאין בה נהנתנות של מתנות מחברים אמידים. לצערי, אצל רבים וטובים בחברה הישראלית מתקבלת כיום בהבנה ובטבעיות התפיסה, שמתנות מחברים מותר לקבל. רק משה לא ידע מה זה לקבל מתנות מחברים אמידים. אני בצער ובאב רב אקבל את תוצאות הבחירה הדמוקרטית של עם ישראל, שאינו רואה כל רע בנהנתנות, שאפפה את הבית בו שוכן ראש ממשלת ישראל לשעבר, ויש לו, לצערי, מירב הסיכויים להיות ראש הממשלה בשנה הבאה במדינת ישראל.