מחול השדים של סיקרי הבחירות לסיבוב החמישי החל לפני זמן-מה והוא מעצים את סחרחרת הבלבול המתלווה לבחירות ככל שמתקרבים למועדן הנומינלי (1.11.2022). הבלבלת מגדילה את החשש שגם הפעם לא נגיע להכרעה פוליטית ממשית אם מערכת שיקולי הציבור - מחד ושל "סוחרי העבדים הפוליטיים" ברשימות הבלתי-דמוקרטיות - מאידך תעסוקנה בנוחיותם הפרטית של "הסוחרים". לפי שעה נראה שככל ש"הדיקטטורה" הרשימתית מובהקת יותר, כך מחצינים ראשי הרשימות את אופיים האנטי-דמוקרטי למעט ברסיסים הקטנים והבטלים נוסח ירון זליכה ואלי אבידר. הנתונים שמביא עידן יוסף¹ לגבי התוצאות ב-4 סקרים שונים, מסבירים את הכשל המיידי והישיר הצפוי במערכת בחירות זו: פיצולים חוזרים לרסיסי מפלגות וגושי מפלגות אנטי-דמוקרטיים ששיעורם כמחצית מחברי הכנסת העתידיים. קשה להאמין שרשימות אשר מקבלות בפעם המי-יודע כמה פחות מ-2% בסקרים של 4 מכוני סוקרים שונים סבורות שלהן סיכוי ממשי. עוד פחות סביר שהעומדים בראשן מאמינים כי הציבור יחפוץ לראות בכנסת שוב רסיסי מפלגות, שאליהם יתלוו הגדלת הכאוס האירגוני הפוליטי ואי-יציבות נוספת של הממשל כשכול חבר בהן יוכל להפיל או להקפיא את משילות הכנסת, הממשלה או שתיהן גם יחד. הפתרון איננו מתווה-הקסם של גנץ² שהוא אשלייה מכוונת של הציבור. ממשל דמוקרטי אינו מעשה ידיהם של שניים-שלושה "טבחים" פוליטיים שמבצעים מחטף חוקתי ברגע של חולשה אזרחית במדינה. אין זה מקרה שמקום הולדתם של רעיונות הזויים אלו הן תדיר אותן מדגרות סמי-פוליטיות של: המכון הישראלי לדמוקרטיה, המכון הישראלי ללימודים אסטרטגיים, אוניברסיטת רייכמן ואחרים, אשר יסודות המחשבה המדריכים אותם הם פוסט-מודרניים ולרוב גם פוסט-ציוניים. יסוד החולשה הנוכחית הוא ב: ריבוי מפלגות הננס, שיטה אנטי-דמוקרטית בה מתמנים חברי הכנסת ברבות מהמפלגות, עירפול מצעיהן המדיניים חברתיים, העדר בקרה ציבורית על המנהיגות הפורמלית של "מפלגות "הארנק" ומערכת החוקים המאפשרת לכל ח"כ נרגן או יועץ משפטי נלהב לשנות את הממשל בישראל כך שיתאים לשביעות רצון שולחיו: הדיפ-סטייט בישראל וביהדות הרפורמית בארה"ב. עצם העובדה שהשונות בטבלת ההשוואה (הערה 1) של תוצאות 4 הסקרים חורגת מהנורמות הסטטיסטיות המקובלות, מעידה על שיטה פגומה ביסודה: תיקונים ופרשנויות רבים מדי מונחי-השערות אישיות. לדעתי, בטרם התפזרה היה על הכנסת לשנות את אחוז החסימה לקראת הבחירות הבאות מ-3.25% ל-4% או 4.25%. (4% שווה 5 ח"כים!). בטבלה הנ"ל (הערה 1) 6 רשימות מתוך 13 מונות בדרך כלל 5 ח"כים או פחות. עובדה זו היא תשתיתה של חוסר היציבות הפוליטית. כשמחברים אותה להעדר דמוקרטיה ביותר ממחצית הרשימות - מתקבלת "משוואה אמפירית" נוחה מאוד להטיית חוקי אי-היציבות הצפויים כביכול גם בכנסת הבאה, בהמשך מצב זה.³ ביכולתם של שני מהלכים דחופים למנוע מחזור בחירות שישי: איחוד הרשימות הננסיות וחקיקה - בתוקף יישומי מהכנסת הבאה - של העלאת אחוז החסימה ל-4% לפחות, וקביעה בחוק כי המנדט שייך לרשימה (שעברה את אחוז הסימה) במסגרתה נבחר הח"כ כל עוד לא פוזרה הכנסת החדשה. סביר שהממשלה הבאה - בהנחה שיהיה לה מנדט מתאים - תבקש לבצע שינויים רבים בסדרי השלטון ובכללם בחוקים ותקנות שלא הוכיחו עצמם בשנים האחרונות. באותה רפורמה ותוך התייחסות לניסיון 5 מערכות הבחירות האחרונות, ידוֹן גם שינוי שיטת הבחירות שיכלול: הבטחת דמוקרטיזצייה של תהליך הבחירה הפנימית בכל המפלגות; יציבות הממשל ומשילות וסוגיית הייצוגיות כפונקציה של אחוז החסימה (לדעתי 4% אינם מהווים בעיה). אשר לממצאי הטבלה (הערה 1), התוצאות בבחירות הקרובות נראות כתלויות על בלימה של מעבר אחוז החסימה הנוכחי (3.25%) ע"י שתי רשימות: "הרוח הציונית" (ממוצע 2.15%) ו"הציונות הדתית" (2.8% בסקר אחד מתוך ארבעה ומעט יותר מ3.25% בשלושת האחרים); כ-3.19% בקרוב בארבעת הסקרים). נראה שמצבה של "הציונות הדתית" מעט טוב יותר אולם בכל מקרה, אי-מעבר שלהן עלול לגרום נזק של 4 - 5 מנדטים למחנה הימין, אם תיוותר על-כנה ההצבעה הנוכחית. גם הפסד של 3 - 4 מנדטים עלול להכשיל רוב פרלמנטרי של הימין בכנסת, על-פי תבנית ההצבעה שבטבלה 1 לעיל.⁴ "מכירת החיסול הלאומית" שרוקחים גנץ ולפיד (למעשה, בחסות סבילה של בנט וסער) נגד מדינת- ישראל מסוכנת הפעם יותר מבעבר, על שום שגנץ השתלט על משרד הביטחון והפך אותו לראש חץ במסעו לכיבוש השלטון כמו גם בהחייאת "אוסלו". "האיגוד-המקצועי" של רמטכ"לים בדימוס המתייצב לצידו כל אימת שתרגיל פוליטי זה מאוים, הוא נושא למחקר חברתי-דמוקרטי נפרד. לפיד ממונה ב"בהונאה" המתהווה במרכז-שמאל זה, על יחסי החוץ ועל הקשרים עם יריבי הימין הישראלי באירופה ברשות הפלשתינית ובאו"ם. ככל שחולף הזמן, הופך בנט לאניגמה גדולה יותר ויהיה מעניין לשמוע (רצוי לפני הבחירות) מפי איילת שקד, כיצד מבינה היא את המניפולציות של שלושה + 1 (ליברמן) גורמי ההונאה הנ"ל. לסיכום: על "הימין" להשגיח היטב על הפינה החלשה והדולפת במחנהו ולעשות הכל בכדי שהנזק הפוטנציאלי הטמון בה לא יתממש.