ברשימה קודמת המלצתי על שלוש ביוגרפיות הקשורות (באופן ישיר או באופן עקיף) בפעילותו של המו"ל אברהם יוסף שטיבל, שמימן בהון שעשה במסחר בסחורות לא רק את הדפסת ספריהם של הסופרים העברים בין שתי מלחמות העולם, אלא גם תמך ברבים מהם על-ידי העסקתם כעורכים כמתרגמים וכמפיקים של הספרים שההוצאה הדפיסה בסניפיה שפעלו בשלוש יבשות: באירופה, באמריקה ובארץ-ישראל.
ברשימה הנוכחית אוסיף המלצה על סוּגה ספרותית שונה מהביוגרפיה והיא האוטוביוגרפיה. בעוד שבביוגרפיה מספר כותב חיצוני על מלוא חייו של אדם שפעל בהיסטוריה, נכתבת האוטוביוגרפיה על-ידי אדם המספר על עצמו עד מועד כלשהו בחייו. לעיתים נדירות זוכה כותב אוטוביוגרפיה שכותב אחר ישלים את קורות חייו עד יום פטירתו בלי שהקורא יוכל לשלול את הרציפות העלילתית והרעיונית בין שני הספרים. לחסד כזה זכה הסופר האוסטרי ממוצא יהודי, סְטֶפָן צוויג.
לפני שהתאבד בברזיל יחד עם לוֹטֶה אשתו בפברואר-1942, השלים סטפן צוויג כפליט שנמלט מהתופת באירופה את כתיבת האוטוביוגרפיה שלו "העולם של אתמול", שאותה התחיל לכתוב בהגיעו לניו-יורק וסיים בהגיעו לריו. צוויג גם הספיק למסור את שני עותקיו של כתב היד, כדי שתשרוד עדותו על האסון שפקד אותו ועל האסון שהמיטה גרמניה הנאצית על האנושות במלחמת העולם השנייה. עותק אחד מסר בעצמו למו"ל שלו בברזיל, ועותק שני שלח בדואר אל המו"ל שלו בשוודיה.
לא בכדי נחשבת האוטוביוגרפיה המפוכחת והמטלטלת הזו של צוויג לאחת החשובות שנדפסו במאה הקודמת, וכצפוי זכתה לשני תרגומים גם בשפה העברית. התרגום המצוי בספרייתי הוא של צבי ארד שהופיע ב-1982 בהוצאת זמורה-ביתן. והספר שהשלים את האוטוביוגרפיה הזו הוא הרומאן התיעודי "ימיו האחרונים של סטפן צוויג" שפירסם הסופר הצרפתי לורן סֶקְסיק ב-2010 ואשר הופיע בספרית הפועלים כעבור שנה בתרגומו המשובח של ניר רצ'קובסקי.
מאליו מובן, שמומלץ לקרוא את שני הספרים בסדר שבו נכתבו.
