הרפובליקנים מתייחסים לחקירת פרשת המסמכים של דונלד טראמפ כהזדמנות נוספת להציג את עצמם כקורבנות ולתקוף את רשויות האכיפה. השופטת המחוזית איילין קנון – מינוי של טראמפ לאחר הפסדו בבחירות – שוקלת למנות מומחה חיצוני שיבחן אותם אחד-אחד ויקבע האם הם מסווגים, למרות שקהילת המודיעין כבר עושה זאת. אפילו שר המשפטים של טראמפ, ויליאם באר, אומר שהבקשה הזאת של טראמפ נועדה ליצור סחבת. אבל למפלגתו של באר לא אכפת מהביטחון הלאומי אלא רק מבטחונו של מנהיג הכת שלהם, מאשים וושינגטון פוסט.
היקפו של משבר הביטחון הלאומי שיצר טראמפ עדיין אינו ברור במלואו. הפירוט שפורסם בסוף השבוע לימד, כי מסמכים סודיים ביותר אוחסנו במאר-א-לאגו בערבוביה עם עיתונים, בגדים וחפצים אישיים אחרים. מספרם מטריד עוד יותר: בפשיטה בחודש שעבר לבדה נתפסו למעלה מ-100 מסמכים מסווגים, כולל 18 בסיווג "סודי ביותר". והמצמרר ביותר: 43 תיקיות ריקות ועליהן התגית "מסווג", ועוד 28 עליהן נכתב שיש להחזירן לשליש הצבאי; חלק נמצאו במחסן בגדים. היכן המסמכים שהיו בהן? האם הם הושמדו, הועברו הלאה, הועתקו, הוחבאו, נמכרו? זהו אסון של ביטחון לאומי, לנוכח התוכן האפשרי שלהם.
הפרקליטה לשעבר ברברה מק'קווייד אמרה לפוסט, כי מציאתן של תיקיות ריקות אלו "ודאי הפכה לגמרי את הקרביים של החוקרים. זה לא רק מעלה את האפשרות שמידע רגיש נחת בידיים הלא-נכונות, אלא גם הופך לכמעט בלתי אפשרית את האפשרות שלא להעמיד לדין את טראמפ על כל מה שיתלווה לכך – משימה ששום פרקליט אינו שש לקראתה". יתרה מזאת: כל עיכוב בחקירה, העמדה לדין ואיתורם המקווה של המסמכים מהווה סיכון נוסף לביטחון הלאומי. לארי פייפר, שהיה ראש הסגל של מנהל ה-CIA, אומר שהוא התחלחל עד עמקי נשמתו מן העובדה שטראמפ העביר 11,000 מסמכים ממשלתיים, מסווגים או לא, בין החדר הסגלגל לבין מעונו בבית הלבן.
קנון עשויה להחליט, בניגוד לפסיקות קודמות בעניינו של טראמפ, כי יש לו חסינות מסוימת. אבל כפי שפסק בית המשפט העליון בעניין ההקלטות המפורסמות של ריצ'רד ניקסון, יש לאזן חסינות זו מול האינטרס הטמון בחקירה פלילית. באותו פסק דין, שניתן פה אחד ועודנו מהווה הלכה מחייבת, צוין: "בלא גישה לעובדות מסוימות, ייתכן שחקירה פלילית תהיה בלתי אפשרית. עניינו הכללי של הנשיא בשמירת הסודיות של שיחותיו לא ייפגע על-ידי גילוי מספר מוגבל של שיחות, אשר הוכח לכאורה שיש להן משמעות בתיקים פליליים תלויים ועומדים... כאשר הבסיס לטענת החסינות אל מול הבקשה לקבל חומר ספציפי לשימוש במשפט פלילי הוא רק האינטרס הכללי בסודיות, הוא אינו יכול לעמוד נגד דרישות היסוד של ההליך הראוי בניהולו ההוגן של הליך פלילי".
כאשר כתב האישום עוסק בסודות הכמוסים ביותר של המדינה, כל טענה לחיסיון היא חסרת בסיס ומסוכנת – טוען הפוסט. האינטרס היחיד שיש לטראמפ (שכעת איננו מופקד על הביטחון הלאומי) הוא רצונו להסתיר שיחות סודיות העשויות לשמש נגדו בכתב אישום על-פי חוק הריגול. פרנק פיגליוזי, שהיה עוזר מנהל ה-FBI, אומר שמדובר בסימני התראה חמורים ביותר, שכן איש אינו יכול לדעת אלו מסמכים היו באותן תיקיות ומה עלה בגורלם – וייתכן שהתעלומה לעולם לא תיפתר.
הרפובליקנים צריכים לא רק לדרוש מטראמפ הסברים ממצים – מדוע נטל את המסמכים ומה עשה בהם – אלא גם לדרוש חקירה מהירה וממצה. אם בית המשפט אינו רוצה לשכתב עשרות שנים של פסיקה ואינו רוצה לאפשר לטראמפ להחזיק את ארה"ב כבת ערובה ולהחמיר את משבר הביטחון הלאומי, על קנון לדחות את בקשתו ולאפשר ל-FBI לבצע את מלאכתו, מסיים הפוסט.
