חיפשתי בנרות שעווה ריחניים את התגובות של הפרשנים על עוד חשיפה של עיתונאית חוקרת על האשמות לכאורה חמורות ביותר. שוטטתי בין המילים, בין המשפטים למצוא גינוי והזדעזעות לא ממומנת, על התבטאויות קשות, נוראיות ואיומות, לא מצאתי. בעיניים קשורות, ידיים כבולות, אוזניים תחובות צמר גפן, יכול לזהות את הפוזיציה, מהותה. שדרו לי ידיעה ומייד אומר לך מהו בית המדרש ממנו יצאה ההודעה, מה יהיה גורלה של ידיעה זו, מי יהדהד אותה, מי יצמצם ויקטין אותה, מי יתעלם ממנה, מי יעלים אותה.
הפיגוע המתמשך, המתבצע גם בימים אלה בפוליטיקה הישראלית, הוא חוצה מפלגות, חוצה דעות, חוצה אמונות, חוצה ערכים. המציאות הפוליטית בחברה הישראלית בשנים האחרונות היא התערטלות מהאידאולוגיה, כל אידאולוגיה. הימין והשמאל, הדמוקרטיה והדיקטטורה, האמת והשקר, הכל מעורבב, הכל קשור זה בזה. הצביעות התחתנה עם החנופה ולבן שנולד קראו פוליטיקה, יש הסבורים כי השקר והערמומיות התחתנו, אלה גם אלה מספרים סיפורה המצער של הערכת הפוליטיקה בעיני הציבור.
ברם, נדמה כי אם עד כה הפוליטיקה כפוליטיקה עוררה תחושות אי-נעימות והיה צריך להיות עשוי מחומרים מסוימים כדי לשרוד ולהתנהל בה, הרי שבשנים האחרונות מתחוור שלא הפוליטיקה היא הבעיה כי אם הפוליטיקאים. תמיד היו מאבקים, מחלוקות, יצרים, תככים, חיבורים, חיכוכים, אך מעולם, מעולם, לא היה צבר נוראי כמו בשנים האחרונות.
צבר של שנאה אמיתית, בוערת, יוקדת, שורפת, צבר של חרמות על חצי מהעם, צבר של גניבת דעת המונית של הציבור, הטעיה ורמייה תוך מצגי שווא. הבטחות שהופרו באופן קיצוני, פוליטיקת ביבים, הסתה פרועה בלתי פוסקת, אלימות ובריונות שחצו בכל יום מחדש את הקוים האדומים.
נוח היה לשייך את המציאות הנוראה והשסע העצום בחברה הישראלית והשנאה העצומה ולסמן אותה כאילו יש לה פנים והם פניו של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו. הניסיון האומלל, חסר האחריות, הניסיון להטמיע את אותות הקלון על מצחו של ראש הממשלה הראשון בתולדות מדינת ישראל אשר חיבר בין שחור ללבן, בין כובש ופשיסט לבין שוחר שלום עכשיו, בין מכחישי המדינה היהודית למזדהים כפטריותיה, ניסיון שלא מצא קרקע לנוח עליו בציבור הישראלי.
הפיגוע בפוליטיקה הישראלית יישאר עימנו זמן רב. נזקיו הם עצומים לאין שיעור, הטרמינולוגיה השתנה וקולה החדש מספר את סיפורה של הטרגדיה שאירעה לפוליטיקה הישראלית, מחלאת המין האנושי מכונות רעל, תתי אדם ומריצות למזבלה, שהיו למטבע עובר לסוחר על-ידי הטהרנים, אנשי הריפוי, השינוי, האיחוי.
פוליטיקה של ערכים
המצביע הסביר בהתלבטותו במי לבחור, אינו מבין ואינו יודע מה הן דעותיו של הפוליטיקאי ביחסי דת, רווחה, חברה, ביטחון, התיישבות, כלכלה. המצביע הסביר חווה אירועים קשים של פוליטיקאים שקרנים, נטולי בושה שהמירו את ערכיהם, אמונותיהם, דעותיהם, מבלי שסומק קל יכסה את פניהם. המצביע המסורתי מצולק ופצוע, מדמם וכואב, נוצר בזעזוע עמוק את המציאות הפוליטיים.
המצביע, כמו המגישות בטלוויזיה, כמו הפרשנים באולפנים, כמו הפוליטיקאים בחליפות ובעניבות, כמו העיתונאים, כמו התועמלנים, התייאש מאידאולוגיות, מערכים, מאמונות ודעות, המצביע יודע כמו כל החבורה שהמצע היחיד בשנים האחרונות הוא אחד: כן בנימין נתניהו, לא בנימין נתניהו, כל השאר תפאורה, רעשי רקע.
הגיע הזמן לחזור לפוליטיקה טרם ההחרמות האישיות, הרדיפות האישיות, ההסתה, הסחי והמיאוס. פוליטיקה שגרתית שלא מכנה עצמה ממלכתית ומתנהגת באנטי ממלכתיות מופגנת ומוחצנת. פוליטיקה שלא מצהירה על מלחמה בשחיתות ומעצימה את השחיתות הפוליטית, פוליטיקה שלא מבשרת כי היא חומת המגן של הדמוקרטיה ורומסת אותה ברגל גסה.
זה הזמן לחזור לפוליטיקה של ערכים, של אידאולוגיה, של אמונות ודעות, של שמאל וימין, של מרכז, של שמאל קיצוני וימין קיצוני, של מפלגות ערביות לגווניהן, של מפלגות דתיות לאמונותיהן, פוליטיקה בה תצביע לימין ולא תקבל שמאל, פוליטיקה בה לאמת תהיה דריסת רגל.
הפוליטיקה הישראלית העכשווית מאופיינת בעיקר בכמות המשתמשים במילים גבוהות, יפות, מחברות, ממלכתיות ובפועל מעשיהם נמוכים מגובה דשא סינטטי, ומאופיינים בפיזור ארס, סחי המיאוס. אפשר לתקן, חייבים לתקן, עכשיו יותר מתמיד הזמן לתקן, לא בדיבורים כי אם במעשים.
