בית המשפט פסק, כי החניית רכב נכה למספר דקות לצורך כניסה לחנות מסוימת במקום שמסומן כי הוא מיועד לנכה מסוים, אינה מהווה הפרעה לאותו נכה מסוים משלא הגיע למקום בזמן הקצר הזה, ולא ביקש לחנות במקום באותה העת, ולא הוגשה כל תלונה על ידיו. כך פסק השופט ר. שפירא.
אריאל לנדסברג (המערער) החנה את רכבו במקום המיועד לרכב של נכה שמספרו צוין בתמרור. לכאורה, מדובר בעבירה לפי הוראת סעיף 6(ב) לחוק העזר לעיריית חיפה (העמדת רכב וחנייתו). אריאל לנדסברג הודה בבית משפט קמא, כי החנה את רכבו במקום המיועד לרכב נכה ספציפי, אך טען כי היות והוא עצמו נכה, הרי שמותר לו לחנות באותו מקום לאור הוראות סעיפים 2 ו-3 לחוק חנייה לנכים. בית המשפט קמא לא קיבל את טענתו כי ייחוד מקום חניה לנכה ספציפי גורעת מזכויותיו של הנאשם כנכה בעצמו, וקבע שאין לראות בהקצאת חניה לנכה ספציפי בחוק עזר כפוגעת בזכות שהוקנתה לנכה אחר בחקיקה ראשית.
בהחלטתו ציין בית המשפט, כי סעיף 2 לחוק מתיר לאדם נכה להחנות את רכבו הנושא תו נכה, כהגדרת סעיף 1 לחוק, במקום שלא מותרת בו החניה בהתקיים תנאים מצטברים מסוימים. משהודה אריאל לנדסברג, שהינו נכה בעל תג חניה לנכים, שהחנה את רכבו במקום שאין החניה מותרת בו, על כתפיו מוטל הנטל להוכיח כי נתקיימו ארבעת התנאים הקבועים בחוק, תנאים שבהתקיימם רשאי היה להחנות את רכבו במקום שאין החניה מותרת בו.
בית המשפט קבע, כי אריאל לנדסברג חנה מספר דקות לצורך כניסה לחנות מסוימת במקום שמסומן כי הוא מיועד לנכה מסוים, ובכך אין הפרעה לאותו נכה מסוים משלא הגיע למקום בזמן הקצר הזה, לא ביקש לחנות במקום באותה העת, ולא הוגשה כל תלונה על ידיו נגד המערער.
נקבע, כי עצם החניה במקום חניה לרכב של נכה ספציפי איננה גורמת להפרעה ממשית לתנועה, בייחוד כשמקום החניה הנדון יועד לרכב נכה שאינו מוגבל גפיים תחתונות. מכאן שלא היה נוצר סרבול בהליך הירידה מהרכב, כדבריו של אריאל לנדסברג.
בית המשפט הוסיף וקבע, כי במקרה בו שני אנשים נכים, כשבבעלות אחד מהם תג חניה לרכב ספציפי, מגיעים באותה העת לאותו מקום חניה מדובר, הרי שלנכה הספציפי שמקום החניה הוקצה עבורו יש עדיפות, מאחר והוא בעל דרגת נכות גבוהה יותר וקשיים בניידות, על-פי קביעתה של ועדה מיוחדת כאמור. לאור כל האמור, מגיע בית המשפט לכלל מסקנה, כי בנסיבות הספציפיות של העניין, ייחוד החניה לנכה מסוים ללא ציון המילים "רק" או "בלבד" איננה שוללת חניה לזמן קצר של נכה אחר, כל עוד לא נגרמה לאותו נכה מסוים כל הפרעה, וכן מתקיימים תנאי סעיף 2 לחוק.