המפגינים באירן מתקשים בגישה לכלים מקוונים המסייעים להם להתארגן ולשמור על בטחונם, ויש השואלים מדוע וושינגטון ועמק הסיליקון לא עושים יותר כדי לבלום את הדיכוי – מדווח וושינגטון פוסט. הנושא שעל הפרק – ההשלכות הבלתי-צפויות של עיצומים מתמשכים – אינו חדש, אך במקרה של אירן אין למקבלי ההחלטות הרבה אפשרויות מספקות.
אחד הכוחות המניעים את ההפגנות הוא התסכול הגובר של דור האינטרנט. הצעירים אינם משלימים עם הכפייה, אמרה לעיתון מורה שהצטרפה למפגינים בטהרן. "ההבדל הגדול הוא שהדור הזה נולד לתוך מרחב הסייבר", הוסיפה. הגבלת הגישה לעולם הדיגיטלי היא חלק מרכזי בנסיונה של טהרן להשתיק את המוחים. השלטונות חסמו את ווטסאפ ואינסטגרם (רשתות חברתיות אחרות אסורות ממילא), סגרו או הגבילו את הגישה לרשת ולסלולר והגבירו את המעקב והצנזורה המקוונים. למרות הסיכון, אירנים עדיין מוצאים דרכים לשתף סרטונים, להתקשר עם עיתונאים ופעילים זרים ולעדכן קרובים וידידים בחו"ל.
בין הקורבנות הרבים של הדיכוי מצויים מומחי טכנולוגיה כמו אמיר מירמיראני, אשר נעצר בשבוע שעבר. הוא מגיש פודקסט ידוע ואשתקד קיבל את פרס המדעים הממלכתי היוקרתי. אך הוא מתח ביקורת על הממשל משום שיצר רשת אינטרנט משלו ואת חברות התקשורת המקומיות המשתפות פעולה עם הממשלה ומאפשרות את הצנזורה המקוונת.
תגובתה של וושינגטון תואמת את התסריט הקבוע: גינויים ועיצומים. ממשל ביידן נוהג בזהירות. סיוע ישיר למפגינים עלולים להוות חרב פיפיות, נוכח הספקנות הרבה כלפי ארה"ב השוררת באירן והטענות של מנהיגי הדת לפיה היא העומדת מאחורי ההפגנות. הנשיא ג'ו ביידן ספג כבר בתחילת השנה ביקורת בשל הדגש ששם על חזרה להסכם הגרעין, והמחאות הנוכחיות מהוות מבחן נוסף למדיניות זו.
בנוסף למגבלות האירניות, חלק מן העיצומים המערביים מקשים על המוחים להתארגן ולהחליף מידע במרחב המקוון. במשך שנים נטען, כי על מקבלי ההחלטות לעדכן את כלי ההיי-טק המוחרגים מן העיצומים, אשר כיום מגבילים את שירותי האינטרנט, התוכנות והחומרות שיכולים האירנים לייבא. על-פי טענות אלו, העיצומים הם חלק מגישה שמסתכלת על אירן רק במשקפיים של תוכנית הגרעין ואיומים צבאיים, והתוצאה היא שחלק ניכר מהם נופלים בסופו של יום על כתפי האזרח מן השורה.
בחודש שעבר פרסם משרד האוצר האמריקני קווים מנחים, שמטרתם להקל על אספקת שירותים מסוימים כמו אחסון ענן, במטרה להקל על המפגינים. במקביל, הוטלו עיצומים על שרי הפנים והתקשורת ועל מפקד משטרת הסייבר בשל חלקם בדיכוי ההפגנות. אבל בטווח הקצר, אין לצעדים אלו השפעה מעשית. לעומת זאת, שנים ארוכות של עיצומים וניתוק מן הטכנולוגיה המערבית, קידמו את מאמציה של אירן ליצור רשת משלה – עליה היא יכולה לפקח בצורה הדוקה.
האירנים מודאגים יותר ויותר לבטחונם כאשר הם פועלים במרחב המקוון, מוסר הפוסט. עוד לפני הגל הנוכחי שררה דאגה רבה מכך שחברות פיקוח ומעקב מוסרות מידע לממשלה. רשתות וירטואליות פרטיות (VPN) ושירותי פענוח הצפנה אחרים צריכים לעקוב את הצנזורה ולהסוות את פעילותם המקוונת. השירות הטוב ביותר ניתן בידי חברות זרות, אך חלקן גובות תשלום שרוב האירנים – שמצבם הכלכלי קשה בשל העיצומים – אינם יכולים לעמוד בו.
חברות הטכנולוגיה יכולות לסייע בכך שיתאמו את מדיניותן לצרכיהם של המשתמשים במדינות סמכותניות בהן הממשלות חוסמות את האינטרנט. במקביל יש הטוענים, כי תגובותיהן המהירות של טוויטר ומטא (בעלות אינסטרגם ופייסבוק) לפלישה הרוסית לאוקראינה מלמדות שהן מעדיפות מדינות אחרות על פני אחרות. כך למשל, מטא הקלה את מגבלות ההסתה החלות באוקראינה, בעוד היא מסמנת ואף חוסמת פוסטים אירניים בהם נאמר "מוות לדיקטטור" – ססמה מרכזית של המוחים.
