מתוך המבוא של הספר "אומנות העבודה שבלב" מאת גבריאל שטרנגר:
א. אתגרי התפילה
סידור התפילה המוכר לנו הוא אסופת מזמורים, פיוטים ובקשות שחוברו בתקופות שונות ועל-ידי כותבים שונים. הסידור מלווה כל יהודי שומר מסורת מילדות ועד זקנה, אך אמנות העבודה שבלב זרה לרבים מאיתנו. מהן מטרות התפילה? מיהו הנמען שלה ומה ערכה של הכוונה בתפילה? רבים מתפללים לבריאוּת, לפרנסה ולזיווג, אך האם יש טעם לבקש על כל אלה, אם אין הוכחה לכך שהאלֹהים אכן נענה לבקשות אישיות? יתרה מכך, התפילות כתובות בחלקן בשפה מיושנת, קשה להבנה ולהזדהות, ואף אם משמעות המילים הנאמרות בתפילה מובנת, קיים לעיתים ניכור לגבי תוכנן.
מה הטעם, למשל, להלל את האל כ"מלך", כאשר העולם הנאור מרוחק משלטון המלוכה ואף בז לו? פעמים רבות קיים גם קושי להתמודד עם מספרן הרב של התפילות הנאמרות מדי יום ביומו או עם החזרה המתמדת על אותן התפילות עצמן. וכך נשאלת השאלה: מהו טעם התפילה? מה משמעותה לאדם המודרני...? על-מנת להתמודד עם שאלות אלה, עלינו להתבונן במטרות התורה בכללותה.
ב. תורה וצמיחה רוחנית
האדם הינו יצור מורכב ולעתים קרוע. יש בנו יצר טוב ויצר רע, מאוויים ותשוקות, כמיהה למשמעות ולהתעלות. בשונה מבעלי החיים עלי אדמות ו"חיות הקודש" במרומים, שטבעם פשוט וחד-גוני, בן האנוש מתקשה להגיע להרמוניה בין החלקים השונים של עצמיותו, של נפשו ונשמתו. הדבר נכון במיוחד בעידן הפוסט-מודרני והרב-תרבותי, בו אנו חיים. יש בנו מרכיבי זהות שונים המנוגדים זה לזה, ערבוב של חול וקודש, קִדמה ומסורת. אנו משולבים בתרבות המודרנית, בהתפתחות המדעית ובתעֲשִׂיָּה, ביצירה התרבותית והפילוסופית.
בנוסף, התאוצה העצומה של חיינו, הנובעת מהתפתחות טכנולוגית חסרת תקדים בעשורים האחרונים, הובילה להצפה באינפורמציה אותה כלֵי הקיבול הנירולוגיים והנפשיים שלנו מתקשים להכיל. אי-לכך, אנו זקוקים יותר מאי-פעם לכלים שיתמכו במרחב הנפשי והרוחני שלנו. בעידן הנוכחי קיים חיפוש מתמיד אחר מרגוע לנפש ואחר דרכים לאיזון בין העולמות הסותרים.
בעקבות כך קיים היצע חסר תקדים של כלים להתפתחות רוחנית, כגון פסיכותרפיה, מדיטציה, יוגה, או לימודי קבלה. אך באופן פרדוקסלי, עודף הכלים הרוחניים מחזק אצל רבים את תחושות ההצפה וחוסר האונים שאותן באו אותם כלים לפתור. לפיכך, לעיתים קרובות, אנשים "רוקדים על כל החתונות", מדלגים משיטה לשיטה, דבר הגורם לחוסר מיצוי של אפשרויות הגדילה הטמונות בדרכים הללו. האין זה עדיף להתמקד, לפחות לתקופה משמעותית, בתורה רוחנית אחת, כדי למצות את התועלת שבה...?
תורת ישראל מבקשת להביאנו לצמיחה רוחנית ולהתייחסות מיטיבה אל סביבתנו. לשם כך היא מספקת לנו ארגז כלים עשיר ומגוון המעודד קשיבוּת, התבּוֹננוּת, אהבה ודבקוּת באלֹהים. אחד הדברים שאפיינו את התורה מראשיתה הוא הדגש על הפרקטיקה, הבאה לידי ביטוי בקיום תרי"ג מצוות. דרך החיים התורנית מעודדת מוסר (בין אדם לחברו) ורוחניות (בין אדם למקום). האדם החי את חייו מול אלֹהיו הוא העיקר, ואילו המטפיזיקה (ההשערות בדבר העולמות העליונים) היא הטפל הבא לשרת את העיקר. השאלה העיקרית היא לא באיזה אלֹהים אנו מאמינים, אלא באיזה אדם אנו מאמינים. לשון אחר: אֵילו בני-אדם אנו מבקשים להיות, ובאיזו חברה אנושית אנו חפצים לחיות...?
