בארבע שנותיו של דונלד טראמפ בבית הלבן התחוללו עימותים גלויים בין ארה"ב לבין סין: מלחמת סחר, חילופי האשמות הדדיים ותיאוריות קונספירציה סביב הקורונה, שר החוץ מייק פומפאו דיבר על האידיאולוגיה "פושטת הרגל והטוטליטרית" של המפלגה הקומוניסטית. כיום – מגדיר אקונומיסט – שורר חוסר נוחות קר. שתי המעצמות מקיימות תמרונים ימיים זו מול זו. שי ג'ינפינג דיבר על נסיונות של "כוחות זרים" (כמובן ארה"ב) לחבל בעלייתה של סין, והדגיש את הצורך ברוח קרב והגעה לעצמאות במיוחד בטכנולוגיות ליבה. נאומו של שי הוכן במשך חודשים, אבל הוא נשמע כמו הד למה שנאמר כמה ימים לפני כן בוושינגטון. ממשלו של הנשיא ג'ו ביידן פרסם את אסטרטגיית הביטחון הלאומי, המאשימה את סין בניסיון לעצב מחדש את הסדר הבינלאומי. בעקבותיה באה הודעה על פיקוח הדוק בצורה חסרת תקדים על ייצוא טכנולוגיות מתקדמות לסין. מעתה תשאף ארה"ב לשמר ככל הניתן את הובלתה הטכנולוגית. נכון לעכשיו, סין לא הגיבה על צעדים אלו, למרות שראשי חברות השבבים זומנו לפגישות חירום בבייג'ינג. התקנות החדשות נוחתות בליבו של ים בעיות הדדיות. לאחר ביקורה של ננסי פלוסי בטייוואן בחודש אוגוסט, השעתה סין את כל השיחות עם ארה"ב – החל מהמאבק בהברחות סמים וכלה במניעת התנגשויות בין מטוסי קרב וספינות מלחמה. סין מונעת משגרירה לענייני אקלים, שייה ז'נהואה, לשוחח עם עמיתו האמריקני, ג'ון קרי, לקראת פסגת האקלים במצרים. היא בלמה במועצת הביטחון גינוי לקוריאה הצפונית על ניסויי טילים, אותו יזמה ארה"ב. במקביל נעשים מאמצים למנוע צניחה חופשית של היחסים. פקידים משני הצדדים בוחנים פגישה בין ביידן לבין שי בפסגת G20 שתתקיים באינדונזיה באמצע החודש. בוושינגטון יש דיבורים על צעדים שימנעו את הפיכת התחרות עם סין לעימות נרחב. האמריקנים גם מנסים לגרום לכך שאורחים מערביים של שי – כמו הקנצלר אולף שולץ – יעבירו לו מסרים, בעיקר בנוגע למלחמה באוקראינה וסכנת ההסלמה בה. בבייג'ינג אומרים אנשי אקדמיה, כי המצב היה יכול להיות גרוע יותר ומציינים, כי למרות נאומו הקודר של שי בקונגרס המפלגה – אין שינויים משמעותיים במדיניות החוץ, במיוחד בנוגע לטייוואן. אקונומיסט מצטט את פרופ' דה וויי, מנהל המרכז לביטחון בינלאומי באוניברסיטת צינגואה, המסביר שבעיני ארצו – ארה"ב מנסה לחנוק את כלכלתה, או לפחות מגזרים מסוימים בה; ולא כדי להגן על זכויות אדם, אלא כדי להבטיח את מעמדה-שלה בשרשרת האספקה העולמית. פקידים בוושינגטון מכחישים טענות אלו, אך גרגורי אלן – לשעבר מומחה בינה מלאכותית בפנטגון וכעת במרכז למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים – אומר שארה"ב רואה את תעשיית המוליכים למחצה כחיונית לבטחונה הלאומי. מטרתה היא להאט את ההתקדמות הטכנולוגית של סין, לא לרסק אותה – מוסיף אלן. אך יעד בלתי מוצהר הוא לשמר את היכולת להרוס את המשק הסיני במועד מאוחר יותר, אם יהיה צורך בכך. אם סין תגיע למסקנה שזהו אכן היעד האמריקני, הרגיעה היחסית הנוכחית לא תאריך ימים. צוותו של ביידן יותר ממושמע מאשר תזמורת הניצים והאידיאולוגים של טראמפ, אשר קיפץ מהתנגשות קולנית אחת עם סין אל האחרת. כך כמו קרחון, שאיפותיה של ארה"ב גדולות יותר ומשמעותיות יותר מכפי שנראה במבט ראשון. בעלות בריתה של ארה"ב לא יוכלו לחמוק מתחרות ההופכת את שרשרת האספקה לכלי נשק. הסערה בדרך.